דברים רבה ה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · דברים רבה · ה · ט · >>

ט.    [ עריכה ]

זה שאמר הכתוב: (איוב לד ל): "ממלוך אדם חנף ממוקשי עם". רבי יוחנן וריש לקיש:

רבי יוחנן אמר: אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור, נוח לו לדור לפרוח באוויר ולא להשתמש בו, ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח, כעניין שנאמר (עמוס ג ה): "התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה?!".
"ממלוך אדם חנף..." - רבנין אמרי: כיון שעמדו מלכים על ישראל והתחילו משעבדין בהן, אמר הקב"ה: לא אתם עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים?!

הוי, (דברים יז יד): "אשימה עלי מלך".

זה שאמר הכתוב (תהלים קמו ג): "אל תבטחו בנדיבים...":

אמר רבי סימון, בשם רבי יהושע בן לוי: כל מי שבוטח בהקב"ה זוכה להיות כיוצא בו.
מנין? שנאמר (ירמיה יז): ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים, נתחייב להיות כיוצא בה.
מנין? שנאמר (תהלים קטו): כמוהם יהיו עושיהם.
רבנן אמרי: כל מי שנשען בבשר ודם עובר אף פרוסטיא שלו עוברת, שנאמר (שם) "...בבן אדם שאין לו תשועה".
מה כתיב אחריו? "תצא רוחו ישוב לאדמתו".

אמר הקב"ה: ויודעין שאין בשר ודם כלום ומניחין כבודי ואומרין: שימה לנו מלך?!

מה אתם מבקשין מלך?
חייכם! שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם.
מנין? שנאמר (הושע ז ז): "כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי".

<< · דברים רבה · ה · ט · >>