גבורות ה'/פרק סד

<< · גבורות ה' · פרק סד · >>

פרק סד

לא לנו ה' לא לנו. מפני כי בתחלה בשני מזמורים הראשונים נתן הלל על הנהגת הקדוש ברוך הוא שמנהיג באי עולמו, כמו שזכר מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וגו', ובמזמור שאחריו נתן הלל על הנפלאות חוץ מטבע של עולם אשר הקדוש ברוך הוא מחדש בעולם למען יראיו, במזמור הזה בא להודיע הסבה שהוא עושה נסים לפיכך אמר לא לנו כפל הלשון, שלא יהיה משמע לא לנו אף על גב שיש לעשות לנו אין אנו מבקשים שתעשה לנו אלא בשביל כבוד שמך, לכך כפל לא לנו ה' לא לנו שאין לנו שום זכות שתעשה בשבילנו אלא בשביל כבוד שמך. ורז"ל (שם) דרשו לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה. כי לשמך תן כבוד אמר מישאל. על חסדך ועל אמיתך אמר עזריה. למה יאמרו הגוים אמרו כולם. נראה שהם מפרשים לא לנו ה' לא לנו כלומר בשבילנו אל תעשה, רק בשביל כעס אויב שהוא אגור פן יאמרו ידינו רמה ובשביל זה תעשה. לכך אמר לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה, והשני מצד כבוד שם קדשו יעשה לכך אמרו לשמך תן כבוד אמר מישאל שיעשה בשביל כבוד שמו. ועזריה אמר בשביל חסדו ואמתו יעשה. ועוד יש לפרש והוא יותר נכון כי לא לנו ה' לא לנו נגד מדת הדין שלא יהא מדת הדין מקטרג למה יעשה להם דבר זה, לכך אמר נגד זה לא לנו ה' לא לנו שאין אנו מבקשין בשביל אנו כלל כי יודעין אנו שאין אנו ראוין. ומישאל אמר נגד מדת הרחמים כי לשמך תן כבוד בשביל זה תעשה בשביל כבוד שמך שיתגדל ויתקדש, כי שמו הוא שם בן ארבע אותיות הוא מצפ"ץ בא"ת ב"ש והוא ברחמים במספר להודיע כי השם המיוחד מנהיג ברחמים, וידוע לחכמים כי השם המיוחד הוא שם בן ד' הוא מדת הרחמים ואמר כי יתן כבוד לשמו וינהיג הבריות ברחמים. ועזריה דבר נגד מדת החסד על חסדך על אמתך. כי יש צדיקים דבקים במדת הדין ויש צדיקים דבקים במדת הרחמים ויש צדיקים דבקים במדת החסד. ואלו שמות הצדיקים חנניה מישאל ועזריה חנניה דביקותו במדת הדין ומורה עליו שמו שכן מדברים למדת הדין חנני ה' חנני, וכן תקנו חכמים הזן את העולם בחן בחסד וברחמים והבן דבר זה היטב. מישאל הוא דבק במדת הרחמים ונקרא מישאל לשאלת הרחמים. ועזריה דביקתו במדת החסד כי הוא יתברך העוזר ביד ימינו ודברים אלו מופלאים והם ידועים. ולפיכך היו מבקשים כל אחד ואחד נגד מדתו שהיה דבק בה, כלל הדבר אשר רמזו ז"ל שזכר שלשה דברים נגד שלש מדות. ועוד אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם הוא ענין רביעי שראוי לעשות בשביל שלא יאמרו הגוים איה נא אלקיהם, ובשביל הטעם הזה ראוי הקדוש ברוך הוא שיעשה, ובשביל שאינו מיוחד רק שלא יאמרו איה נא אלקיהם לכך כולם אמרו זה ודבר זה נפלא מאד להבין אשר רמזו חכמים ז"ל. וכמו כן יש לפרש על מלחמת גוג מגוג שלא יביט הקדוש ברוך הוא במעשיהם רק לא לנו יעשה ובזה לא יקטרג עלינו מדת הדין בימי גוג מגוג או לימות המשיח, ויעשה עמנו ברחמים למען שמו, ויתן לנו חסד למען חסדו ואמתו. ואמר ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה כלומר שהם אומרים איה נא אלקיהם כלומר שאין יכולת באלקיהם להושיע, ואין הדבר כך רק אלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה:

עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. ר"ל כי איך נותן הדעת והשכל שהאדם יהיה עובד למעשה ידיו, כי ראוי שיהיה עובד אל העלה שהוא עלה אליו, והנה עצביהם עלולים מן האדם שהם מעשה ידי אדם, ואין הדעת נותן שיהיה האדם עובד לדבר שהוא עלול ממנו. ואח"כ אמר פה להם ולא ידברו, פירוש הנה תראה שכל דבר שהוא נברא אף מן השפלים לא נברא שיהיה דבר לבטלה, שכל אברי האדם אין אחד מהם לבטלה שלא תמצא אבר שלא יהיה משמש דבר ויהי לבטלה אך כולם הם לצורך ולשימוש, ואלו יעשה לעצביהם אברים ואין פועלים באברים, שנראה כי מעשיהם יוצא מן השכל והמנהג הראוי. כי העושים הצלמים רוצים להוריד רוחניות הכוכבים מה שהם מכוונים אליו לעשות אל איזה כוכב שירצו לעשות צורה בפה ובענים ובכל האברים כלם, והנה אחר שאלו האברים אין פועלים בהם דבר אם כן מעשה זה בהוראות הרוחנית הוא דבר זר. כי השכל והדעת נותן שיהיה כל דבר בעצם ובראשונה נמצא לעצמו, ואלו העושים הצלמים ועושים להם אברי האדם אין האברים אשר להם הם להם בעצם שאין הפה בעצם רק לדבור ואין להם הדבור, רק האברים יש להם להורדת הרוחניות ואין דבר זה בעצם ודבר שהוא כך אינו נחשב מן הנמצאים כלל, כי כל הנמצאים נמצאים לעצם. ועוד כי מה שאין להם אלו הדברים אשר זכר, יורה כי הם חסרים כי כאשר נמצא להם אלו האברים אשר זכר ואינם פועלים בהם הנה הם חסרים בודאי, ואיך יהיו עובדים לדבר חסר. וזכר חסרונם מתחיל בגדול ובקטון כלה, מתחיל בתחלה בדבר שהוא החשוב יותר והוא הדבור שלא נמצא רק לאדם ולא למין בהמה ומפני זה חשוב על הכל והוא קרוב אל השכלי יותר, ולפיכך הולד לא יוכל לדבר בעת שנולד מפני שאינו בן דעת. ואח"כ זכר העינים שהוא הראות שהוא כח בלתי גשמי אחר הדבור, והוא יותר נכבד מן השמיעה שהאדם רואה יותר ברחוק ממה שהוא שומע ולפיכך הסכימו שהראיה היא יותר רחוקה מן הגשמית מן השמיעה, ועוד הביאו ראיות הרבה מאוד כי הראיה יותר מופשטת מן הגשם מן השמיעה. ואח"כ הריח שהוא פחות מן השמיעה ששומע יותר מרחוק ממה שהוא מריח, ולפיכך השמיעה יותר מופשטת מן החומר מן הריח וזה הסכמת הכל. ואח"כ זכר המישוש לומר ידיהם ולא ימישון וזה הדבר הוא יותר גס מן הראשונים כלם, וזה כי הראשונים פועלים מרחוק ואילו המישוש מפני שצריך להיות דבק במה שהוא ממשש אינו כמו הראשונים אשר כלם פועלים מרחוק. ואח"כ רגליהם ולא יהלכון עוד פחות מזה שאפילו המישוש שהוא ממשש אחר לכל הפחות הוא ממשש באחר ופועל באחר, אבל ההליכה אינה כך ואין דבר זה באחר אלא בעצמו, ולפיכך הוא יותר פחות שכל אשר הפעולה באחר פעולתו יותר חשובה ואינה כל כך כח גשמי. ואח"כ זכר לא יהגו בגרונם הוא ענין אחר, והוא דבר נפלא הוא הקול שאינו דומה לראשונים, כי הדבור הוא חתוך הלשון והוא ראשון במעלה אבל זה רצה לומר הקול בלבד, והוא יותר פחות מן ההליכה, כי כח ההליכה אף על פי שאינו פועל בזולתו הרי הוא פועל באברים של ההליכה להניע אותם, הנה מפני שהוא מניע את האברים הנה זאת הפעולה יותר מן הקול, ולפיכך לא יהגו בגרונם היא פעולה יותר פחות מהכל. כלל הדבר כי כל שבע מדריגות אשר נזכרים כאן התחיל בגדול אשר פעולתו יותר גדולה, התחיל בפה, וכלה בפעולה קטנה היא לא יהגו בגרונם, ולא אמר רגלים להם ולא יהלכון כמו שאמר עינים להם ולא יראו וכן כל הד' הראשונים כולם הזכיר אצלם להם, אבל בג' אחרונים לא הזכיר להם כלל, כי יש לך לדעת כי אלו האברים שהם הפה והעינים והאזנים והאף הם פועלים פעולה שאינה מתיחסת אל הגוף, כי הפעולה המתיחסת לגוף, שיפעל על ידי מישוש, כי כל גוף לא יוכל לפעול כי אם על ידי מישוש, ואלו כחות אשר אמרנו אינם פועלים ע"י מישוש ולפיכך פעולתם אינו דומה לפעולת הגוף. ובשביל זה נבדלים הכלים האלו מן הגוף, שאם לא יהיו נבדלים מן הגוף לא היו פועלים פעולה שאינה דומה לפעולת הגוף, אבל מפני שהם פועלים פעולה שאינה שייך לגוף מזה נדע כי אלו האברים נבדלים משאר הגוף, לכך אמר על האברים האלו להם כי לשון להם מורה על שהם נבדלים מן הגוף כי כן משמע לשון להם, שאין הפה והעינים והאזנים והאף הגוף בעצמו. אבל האברים הידים הרגלים והגרון בשביל שיש להם מעשה גוף, שהרי הידים פועלים במישוש שהוא מעשה הגוף וכן הרגלים שהם לתנועה שהוא מתיחס על הגוף ומכל שכן הגרון כי אין לגרון רק השמעת קול ואין כאן הוראה על כח שאינו גוף, אבל הידים יאמר עליהם ידיהם ולא ימישון וכן ברגלים וכן בגרונו לפי שאלו אינם נבדלים. ועוד יש שנוי שלא יאמר בגרונם לא יהגו כמו שאמר אצל כלם, מפני כי אין הגרון אבר ניכר מבחוץ, כי הידים והרגלים הם איברים בגלוי יאמר עליהם ידיהם ורגליהם, אבל הגרון אינו אבר הנראה מבחוץ לא יאמר בגרונם לא יהגו שהיה משמע הגרון הניכר והגלוי ואין לגרון דבר זה, ועל ידי הקול נודע אבר הגרון, לכך אמר לא יהגו בגרונם מקדים הקול, כך פירוש הכתוב. אמנם לא זכר חוש הטעם כי כל אלו שזכר הם חשובים, אבל טעימת האוכל אינו רק להנאת המקבל ולכך לא הזכיר אותו כי אינו בחשיבתם. ובמזמור הללויה שעומדים בבית ה' בחצרות אלקינו (תהלים, קלה) לא זכרם כך רק אמר פה אזנים עינים אף אין יש רוח בפיהם, מפני כי שם בא לומר כי אין להם הדברים הבלתי גשמים, לכך זכר ד' שהם עיקר שיש בהם כח בלתי גשמי כי כל אלו ד' כולם כח שלהם בלתי גשמי הפה והעינים והשמיעה והרוח אשר בפיהם, ומפני שהרוח אשר בפיהם יותר בלתי גשמי מן כח הריח אשר באף לכך אמר אף אין יש רוח בפיהם במקום אף להם ולא יריחון. וכן אמר במזמור הזה אזנים ולא יאזינו וכאן אמר אזנים ולא ישמעו, ולפי שהאזנה יותר כח מופשט מן גשם מן השמיעה כי נאמרה השמיעה על שמיעת קול אבל האזנה על האזנת הענין אשר יקבל בלבד, ובמזמור ההוא רצה לומר שאין בהם מן הדברים אשר ראוים להיות למי שהוא נקרא בשם אלקים להיות בו כח בלתי גשמי, לכך זכר ד' דברים אשר הם ביותר כח בלתי גשמי, אבל בהלל בא לספר שלא נמצא בהם דבר שלימות, לכך זכר כל שבעה דברים אשר הם לנמצאים ולא נמצא לעצביהם שמגנה עצביהם שלא תמצא בהם דבר מכל הדברים אשר הוא שלימות, והבן דבר זה היטב מאוד:

ואח"כ אמר בית ישראל בטחו בה', זכר ג' כתות בית ישראל בית אהרן יראי ה', פירוש כי אלו ג' כתות ישראל מצד שהם בניו הרי הם דבקים בו בעצם, כמו שיש דביקות הבן אל האב כך יש דביקות ישראל לאביהן שבשמים, ומפני כך ראוי להם לבטוח בו יתברך מצד הדביקות הזה. אמנם בית אהרן עובדים לו מאהבה כמו מי שהוא אוהב את אחר כך הם בית אהרן אוהבים הקדוש ברוך הוא עובדים מאהבה וזהו הדביקות הזה מצד האהבה, ואח"כ זכר יראי ה' בטחו בה' שהם עובדים השם מיראה ומצד היראה יש להם דביקות בו יתברך. הנה ג' כתות הא' בית ישראל דביקות עצמי מה שהם בנים אל השם יתברך, בית אהרן אוהבים אל הקדוש ברוך הוא ועובדים לפניו, הג' יראי ה' עובדים מיראה, ועוד יתבארו אלו ג' כתות. ובמזמור הללו עבדי ה' זכר גם בית הלוי, אבל בכל ההלל לא זכר בית הלוי, והטעם מפני כי כל ההלל על החסד והטוב שהקדוש ברוך הוא עושה עם ישראל, ומפני שהלוים דבקים במדת הדין ולא יבא מזאת המדה החסד והטוב לכך בכל ההלל לא נזכר כלל בית הלוי עזרם ומגנם, פירוש עזרם על אויביהם להיות גוברים עליהם ומגנם שלא יהיו נזקים מאוביהם:

ה' זכרנו יברך, אחר שהזכיר כי הקדוש ברוך הוא עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם כמו שזכר בכל אחד, בא לומר על הברכה שהקדוש ברוך הוא יברך את ישראל להוסיף עליהם וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה' זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים שאם כן היה הרי"ש בציר"י, רק פירושו הקדוש ברוך הוא שעולה זכרוננו לפניו יברך את זכרוננו וכך פי' המתרגם, ורצה לומר כי זכר הדבר הוא השם שהאדם נזכר בשמו, ולפיכך אמר ה' זכרנו יברך כאלו אמר שיברך את שם שלנו כי השם הוא הזכר בעצמו והשם במה שהוא שם ראוי לברכה. וזהו (משלי, י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. פירוש כי אין זכירה רק מכח שם כי דבר שאין לו שם אין לו זכירה וראוי שיהיה זכירתו שהוא השם לברכה, שאין ספק כי שם הצדיק הוא לברכה בעצמה, ואמר זכר צדיק ולא אמר שם צדיק ורצה לומר אפילו זכירה של צדיק שהוא שם ארעי הוא לברכה, ולהפך ושם רשעים ירקב שם הקבוע להם ירקב. וזכר כל שלש כתות שהם דביקים בו יתברך שכל אחת ואחת מקבלת ברכה כפי הראוי, ומתחלה אמר יברך הקטנים עם הגדולים כלומר אותם שהם בנמצא יתברכו הקטנים עם הגדולים, ואחר כך אמר שיוסיף עליהם על האבות ועל הבנים, ואמר ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ הזכיר כאן עושה שמים וארץ, לפי שרצה לומר כי הקדוש ברוך הוא אשר הוא עושה שמים וארץ בשתי ידיו ביד הימין וביד השמאל שנאמר (ישעי' מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ובשתי ידיו אשר ברא שמים וארץ יברך אתכם, וכאשר יתברכו בשתי ידיו של הקב"ה יתברכו ברכה בכל כי נתברכו בשתי ידיו. ועוד רצה לומר כי יתברכו ברכה למעלה ולמטה בשמים וארץ ובהם נכללים כל הברכות, וזה עושה שמים וארץ יברך אתכם בברכות מן השמים ובברכות מן הארץ:

השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, פירוש השם יתברך הוא הטוב והמשפיע הטוב, שהרי השמים לה' והארץ נתן לבני אדם כל זה מטובו יתברך אשר הוא המשפיע הטוב לנמצאים ליתן להם הארץ. והיינו דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לה.) ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה וכאן אחר ברכה ע"כ. ופירוש דבר זה כי בודאי הכל הוא להקדוש ברוך הוא, ואין לבריאה דבר מצד הדין והמשפט, רק בשביל שהוא יתברך מבורך ובשביל כך משפיע לנמצאים, לפיכך קודם שנתן הברכה אל הקדוש ברוך הוא הכל הוא להקדוש ברוך הוא כי אין לבריה שום דבר מצד הדין והכל הוא של הקב"ה, רק מצד שהוא ברוך ומשפיע הטוב לנמצאים מזה הצד יכולים הבריות לחיות, ולפיכך הזכיר זה כאן לומר כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם מצד טובו שהוא ברוך נתן הארץ לבני אדם, ולפיכך ישפיע גם כן הטוב לישראל:

לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה, פירוש כי ההלול הוא להקדוש ברוך מצד המציאות שיש לנבראים מורה על הממציא, וכל הנמצאים הם נמצאים לכבודו יתברך כדכתיב (ישעיה, מג) כל הנקרא בשמי וגו', אמנם המתים שקבלו המיתה כבר ואף יורדי דומה אלו שמתו תוך י"ב חודש כיון שאינם בכלל המציאות אינם נותנים שבח להקדוש ברוך הוא ואנחנו שקבלנו הברכה נברך יה וגו':

אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני. בפרק ערבי פסחים (דף קיח:) דרש רבה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימת אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אף אף גב שאני דל מן המצות לי נאה להושיע ע"כ. אף על גב דלשון הכתוב משמע שישראל הם אוהבים להקדוש ברוך הוא כששומע קול תפלתם, מכל מקום מדכתיב אהבתי כי ישמע ה' את קולי, וקשיא פשיטא שאוהבים שהקדוש ברוך הוא ישמע את קולם, אלא הכי קאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי וכמו שאני אוהב שהקדוש ברוך הוא ישמע את קולי כך הקדוש ברוך הוא אוהב אותי כאשר ישמע קול תחנוני, כי מי שהוא אוהב את אחד אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו. ובמדרש (ילקו"ש ר' תתע"ד) אין האזנים של מעלה כרויות אלא לי בלבד שנאמר חטאת ועולה לא חפצת אזנים כרית לי וכתיב הט אזניך ושמע. פירוש שהנמצאים הם מושפעים מאתו, וכמו שהם מושפעים מאתו מזה הצד ראוי שיקבל תפלתם להשלים חסרונם שהרי המציא אותם למה לא ישלים את חקם וחסרונם, לפיכך אמר אין אזנים של מעלה כרויות כי אם אל ישראל כי הם נמצאים ממנו בעצם ובראשונה, ושאר הברואים אין מציאותם בעצם ובראשונה רק שהם טפלים לישראל ולא ברא כל העולם אלא לשמש את ישראל, ומאחר שישראל נבראים מאתו יתברך בראשונה ובעצם ראוי שיהיה משלים חסרונם בראשונה ובעצם, ולפיכך אין האזנים כרויות אלא לישראל שומע תפלתם להשלים מה שיחסר להן. ובזה שאמר שאין האזנים כרויות אלא לישראל הוא דבר מופלג עוד בחכמה, וזה שאמר אימת אני אהוב לפני הקדוש ברוך הוא כשישמע הקדוש ברוך הוא את תפלתי, כי שמיעת התפלה בשביל שישראל קרובים אל השם יתברך מכל הנמצאים וכמו שאמר הכתוב (דברים, ד) אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, הנה זכר אצל קבלת התפלה קורבים כי קבלת התפלה בשביל שישראל קרובים אל השם יתברך:

ובימי אקרא, אלו ימי טובה לכך נקראו ימי ואז אקרא לה' להמשיך הטובה. אפפוני חבלי מות ומצרי שאול, חבלי מות אלו הם רשעי ישראל נקראו חבלי מות שחייבים מיתה בשביל רשעתם, ומצרי שאול הם העכו"ם שהם בעלי שאול, וכך הבנתי מדברי רבותינו ז"ל במדרש אנה ה' מלטה נפשי מן הקמים עלי, ומפני שהצדיקים נמלטים ונושעים מן הגיהנם, ומתנגדים האלו הם בעלי גיהנם והקדוש ברוך הוא מעלה את הצדיקים מן הגיהנם עד שלא יוכלו המתנגדים שהם אנשי שאול אל הצדיקים אשר הם נמלטים מן הגיהנם כמו שהתבאר למעלה כי הצדיקים נבדלים מן הגיהנם, ולפיכך אמר אנה ה' מלטה נפשי מן הגיהנם ובזה לא יוכלו לי בעלי גיהנם והוא מעלה גדולה לצדיקים כמו שהתבאר למעלה:

חנון ה' וצדיק ואלקינו מרחם, נגד שאמר כי אקרא אל ה' בימי הטובה על זה אמר חנון ה' וצדיק להמשיך הטובה. וכנגד שאמר אפפוני חבלי מות אמר ואלקינו מרחם לרחם על הצרה, ויותר מזה אף שאין אני אקרא שומר פתאים שלא יבא הפסד ואבוד אלי, ויותר מזה דלותי ולי יהושיע ופירשו זכרונם לברכה אף שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע, ויותר מזה שאני יושב בטל במנוחה והשם יתברך עושה חסד לי, וזהו שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי שהוא גומל חסד עלי כי חלצת נפשי ממות את עיני מדמעה את רגלי מדחי. הזכיר שלשה דברים מות דמעה דחי, פירוש מן המות לגמרי חלצת נפשי, ולא ממות לגמרי אלא אף מדמעה הוא אפיסת כח, כי כאשר ידמע האדם יש לו אפיסת כח הם הדמעות היורדות ואף על גב שאינו מיתה אלא אפיסת כח שמרת נפשי, ולא אפיסת כח אלא דחי שהוא צער בעלמא בלא אפיסת כח שמרת רגלי. ועוד יש לפרש נגד שלשה דברים שיש באדם צורה שאינה מוטבעת בחומר והיא צורה נבדלת של אדם, ועוד בו צורה גשמית, פירוש הצורה שהיא מוטבעת בחומר, ועוד שלישי החומר לגמרי כי השכל לא שייך כלל בו שמירה כי השכל הוא השומר. וכנגד הצורה אשר אינה מוטבעת בחומר אמר כי חלצת נפשי ממות, ונאמר זה על הצורה אשר אינה מוטבעת בחומר והיא צורת האדם, ואת עיני מדמעה נאמר זה על הכח המוטבע בחומר כי העינים אשר להם כח הראות מוטבע בחומר ואת רגלי מדחי נאמר על החומר והוא ידוע שנקרא החומר רגל לפחיתותו שהוא שפל כמו הרגל, והזכיר שלשה חלקי האדם שכולם שומר ה':

אתהלך לפני ה' בארצות החיים. רוצה לומר כי אני הפך חבלי מות ומצרי שאול כי אתהלך בארצות החיים זה ארץ ישראל. ופירשו רז"ל (ירושלמי כלאים פ"ט) שמתיה חיים לעתיד לבא ונקרא ארץ ישראל ארצות דכתיב (תהלים, קה) ויתן להם ארצות גוים כי הם שבעה החתי והאמורי וגו', וזה מורה על קדושת הארץ שכל דבר שיש בו שביעית מקודש ביותר כמו שהתבאר אצל כהן מדין:

האמנתי כי אדבר, אני אאמין בו יתברך ולכך נראה לי לדבר ולכך אני עניתי שבח של הקדוש ברוך הוא מאד מלשון וענית ואמרת, אני אמרתי כאשר הייתי נחפז ללכת מפני שאול כל אדם כוזב כי שמואל דבר אלי למלך ואמרתי וכי כל אדם כוזב דרך בתמיה, ועתה נתקיימה הנבואה ולכך אאמין אני בו יתברך. ואחר שסיים כל ההלל אמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי מה אוכל להשיב לה' תחת זה אשר עשה לי, כל תגמוליו הטובות שהם אפשר לעשות עשה לי ולא חסר דבר וזה פירוש תגמולוהי עלי:

כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, קרא כוס ישועות התשועה שנעשה לו כי כל דבר אשר יקבל האדם נקרא כוס כי הכוס מיוחד להשקות את אחר, וכן לפורעניות נקרא גם כן כוס התרעלה הפך כוס הישועה כלומר הפורעניות שיקבל, לכך אמר כוס ישועות אשא כלומר התשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לי אשא הכוס הזה לפרסם את התשועה, ושייך לשון נשיאה בזה שבא לומר אפרסם את התשועה כי דבר שהוא מנושא על דבר הוא ניכר ומפורסם. ואמר ובשם ה' אקרא כי יברך הקדוש ברוך הוא על התשועה הזאת, כי זה יש עליו לעשות להקדוש ברוך הוא שלא יהיה כפוי טובה רק יפרסם את התשועה לרבים. ועוד אמר נדרי אשר נדרתי לה' בעת צרה אשלם נגדה נא לכל עמו לפרסם השבח:

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. פירוש כל כך השם יתברך טוב לצדיקים עד שכבד בעיניו המותה לחסידיו ולהמית אותם, שמצד שהם צדיקים ראוי להם החיים כמו שעשה הקדוש ברוך הוא נסים עמהם, ואם כן גם כן ראוי להם החיים מצד הטוב אשר יעשה להם הקדוש ברוך הוא שאם עשה נסים עם חנניה מישאל ועזריה להציל אותם מכבשן אש כדי להחיותם, ראוי להם גם כן שיתן להם הקדוש ברוך הוא החיים ולא ימותו לעולם אף שהוא כנגד הטבע, וכן אם הציל הקדוש ברוך הוא אברהם מן כבשן האש כדי ליתן לו החיים אם כן ראוי שיתן לו החיים תמיד, ועל זה אמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו באמת הוא כבד בעיני ה' ולא היה ראוי המיתה להם. ואמרו במדרש (שוחר טוב) לא היה ראוי מיתה לצדיקים אלא בשביל ששאלו המיתה בפיהם אברהם אמר אנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברכך לפני מותי, ביעקב כתיב אמותה הפעם. ביאור הדבר הזה כי בעיני ה' בודאי יקר אבל מצד שהמיתה טבעית לבני אדם מצד החומר, והצדיקים אינם דוחים הטבע כי הטבע ראוי להנהגת העולם והיא הנהגה של אמת והצדיקים במה שהם צדיקים חפיצים באמת ואינם חפיצים שיצא העולם חוץ מסדר האמת, אבל אצל השם יתברך שהוא עושה נסים עמהם הוא קשה, ואם לא היה שהצדיק אינו חפץ בשנוי הסדר שהמיתה ראוי לפי סדר המציאות היה השם יתברך מחדש עמהם נפלאות שלא להמית הצדיק אבל מפני שהצדיק חפץ באמת לכך המיתה באה והבן זה. אבל שאר הדברים אין זה בסדר האמת כי מה שהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש לא היה ראוי אברהם שיהיה נהרג מנמרוד, והיה אברהם רוצה שלא ימות ביד נמרוד ועשה הקב"ה אל אברהם תשועה כאשר ראוי, אבל בענין הנהגת העולם וענין הטבע כגון המיתה הטבעית הצדיקים גוזרים על עצמם כך כי הוא ראוי לפי ענין הטבע:

אני עבדך וגו', ר"ל שאני עבדך שעשית טובות אתי, ולא עבד כמו שאר עבד שאינו עבד גמור אבל אני בן אמתך כי בן האמה הוא יליד בית שנולד ברשותו וזהו עבד גמור, ולפיכך אמר פתחת למוסרי שהייתי קודם אסור לגמרי מבלי כח ופתחת למוסרי ובזה אני עבד גמור:

הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, כך פירושו הללו את ה' כל גוים על הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עם הנבראים, שבחוהו כל האומים על הגבורות שעושה הקדוש ברוך הוא עם הנבראים וכל שכן אנו ישראל שיש עלינו לשבח להקדוש ברוך הוא כי גבר עלינו חסדו, וכך איתא בערבי פסחים (פסחים דף קיח:) אומות מאי עבידתייהו דישבחו כי גבר עלינו חסדו ומתרץ הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים על הנסים וגבורות דעביד להו ומכל שכן אנו דבעינן לשבחוהו כי גבר עלינו חסדו, והפירוש הוא כמו שאמרנו. ונזכרו שלש מדות נסים גבורות וחסדים והם נגד שלש מדות אשר זכרנו אצל לא לנו, כי הנסים עושה בשמו הגדול כאשר ידוע, והגבורות נעשו במדת הדין, והחסדים נעשו במדת החסד, והאומות יש להם לשבח להקדוש ברוך הוא על הנסים ועל הגבורות שעושה עם ישראל ואף אם לא עשה אתם נסים שהנסים מורים על יכולתו של הקדוש ברוך הוא יש להם לשבח על יכולתו, אבל על החסדים יש לישראל לשבח שעשה אתם חסדים, ומפני שיש לחשוב שהנהגת השם יתברך היא על ידי חסד ואין האמת בהנהגתו, שודאי הדבר שהוא במדת הדין הוא אמת, אבל מאחר שהקדוש ברוך הוא מנהיג ישראל במדת החסד, יש לחשוב שלא יהיה הנהגתו באמת, שהחסד, אף על גב שאין ראוי לעשות מצד האמת, לכך אמר ואמת ה' לעולם כי הכל הוא באמת, שאף על גב שהקדוש ברוך הוא עושה חסדים החסדים שעושה הם במדת אמת, ורבותינו ז"ל פירשו כך שכאשר הקדוש ברוך הוא מחדש בעולמו דברים על פי חסד משוה הכל במדת האמת עד שלא יהיה יציאה מן מדת האמת. וכן אמרו ז"ל בערבי פסחים (שם) כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אלך ואציל את אברהם מכבשן אש ואמר הקדוש ברוך הוא אליו אני יחיד בעולמי ואברהם יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד, ומפני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר של שום בריה נתן לו להציל שלשה מן בניו שהם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש וכאשר הציל אותם מכבשן האש התחיל גבריאל ואמת ה' לעולם. פירושו כי הנהגה שמנהיג עולמו בחסד כאשר לפעמים הוא יוצא מן מדת האמת, כאשר היה בכבשן האש שראוי להיות גבריאל מציל לפי שהוא מלאך ממונה על האש, וכאשר הצילו הקדוש ברוך הוא מטעם אשר זכרו, השוה הקדוש ברוך הוא דבר זה במדת האמת במה שהציל את בניו ובזה נעשה מדת הקדוש ברוך הוא אמת, ואין להאריך בזה:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אמרו במדרש (שו"ט תהלים קי"ח) אין להם לישראל שישלמו אלא הודאה על כל טובה שעושה להם וכן הוא אומר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה וכן אומר אלי אתה ואודך וגו'. פירוש ענין הודאה ר"ל שהוא מודה לו ומשלים עצמו אליו, כי כל מי שמודה לאחר משלים עצמו אליו שהוא תחת רשותו ומה שהוא משלים עצמו אל השם יתברך זהו תשלומים נקרא שהוא משלים עצמו ונפשו אל השם יתברך, לכך ההודאה היא תשלומים על הטובות, ולפיכך אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, שרצה לומר שכל הנבראים יתנו הודאה להקדוש ברוך הוא שעם כלם עושה חסדים. ואח"כ אמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו כי יש לישראל לומר כי לעולם חסדו בפרט, בשביל שחסדו מיוחד על ישראל, וכן חסדו מיוחד על בית אהרן, וכן חסדו מיוחד על יראי ה', מפני שהחסדים הם מחולקים חסד שעשה עם בית ישראל בפני עצמו לפי שהם בניו בעצם וראוי לעשות חסד אתם מצד זה, וכן בית אהרן הם אוהבי ה' עושה אתם גם כן החסדים מיוחדים, וכן יראי ה' במה שהם יראי ה' נוהג גם כן עמהם בחסדו. ומתחלה כלל אותם ביחד בענין ההודאה שכולם יתנו הודאה וישלימו עצמם אל השם יתברך, אף על גב שאין החסדים שוים סוף סוף בזה הם שוים, ואח"כ מחלק ביניהם לפי שהוא ית' עושה חסד עם ישראל בפני עצמו ועם בית אהרן בפני עצמם ועם יראי ה' בפני עצמם, וכבר אמרנו למעלה ענין השלשה אשר נזכרים כאן ואין להאריך. ועוד יש לך לדעת כי ההודאה כמו שאמרנו היא השלמה אליו יתברך שזהו ענין ההודאה שהיא השלמת עצמו אל השם יתברך, וההשלמה הזאת שהוא משלים עצמו אל השם יתברך הוא הדבקות בו במה שהוא משלים נפשו ומתדבק אל השם יתברך, וכל נמצא לפי מה שהוא מדריגתו יש לו דביקות בו יתברך, ולפיכך יש לכל נמצא הודאה שהוא השלמה אל השם יתברך בפני עצמו. ולכך אמר הודו לה' כי טוב וגו', כי יש לכל העולם ביחד דביקות מיוחד בו ית' ואח"כ אמר יאמר נא ישראל שיש לישראל במה שהם בניו עלולים בעצם דביקות מיוחד בו יתברך, ואין ספק מצד שהם בניו הם דביקים בו כמו הבן שהוא מצטרף אל האב, ולכך אמר יאמר נא ישראל בלשון יחיד ולא אמר בלשון רבים. ובמדרש (שם) יאמר נא ישראל ישראל סבא, ופירוש זה כי כלל ישראל יש להם דביקות בו יתברך כשהם מתאגדים ומתיחדים בעצמם ביחד והם מתאחדים בעצמם על ידי יעקב אביהם שכלם הם בניו ועל ידי יעקב אביהם יש לישראל דביקות בו יתברך, ולכך אמר יאמר נא ישראל בלשון יחיד. ואח"כ אמר יאמרו נא בית אהרן כי בית אהרן דבקים בו יתברך מצד האהבה כמו שהתבאר ויראי ה' דבקים בו מצד היראה. ופי' זה נכון:

מן המיצר קראתי, ובמדרש (שם) בכל שם שהם קוראים אל הקדוש ברוך הוא הם נענים קוראים באל שדי ואל שדי יברך אותך וענה אותם בשדי אני אל שדי פרה ורבה, באלקים ה' אלקים מה תתן לי וענה אותם באלקים ותעל שועתם אל האלקים, קראוהו בשם יה מן המיצר קראתי יה וענה אותם במרחב יה. פי' כי תפלת הצדיקים נשמעה לפני הקדוש ברוך הוא עד שנתן להם בקשתם כמו שהיו קוראים, וכאשר קראו בשם יה מן המיצר היו נענים בשם יה כמו שקראו, כי בשם יה דוקא קראו, והטעם כי שם יה מרחיב בצרה כי בי"ה ה' צור עולמים, ומאחר שבשם הזה נברא העולם מרחיב בצרה כי במדריגה הזאת שממנו נברא העולם אין צרות כי הוא יתברך סדר העולם בטוב ואין חסרון בסדר הבריאה כלל, לפיכך שם זה מרחיב בצרה שלא יהיה צרה ואין להאריך לפיכך כתיב מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה:

ה' לי לא אירא, פי' פעמים יבא אחד עלי ואני לא ארצה להלחם אתו כמו שאול שלא רצה דוד להכותו, ולפעמים שאני ארצה להלחם נגדו ה' לי ולא אירא להציל אותי כאשר אין אני חפץ לנצח, אבל ה' לי בעוזרי לנצח האויב ולתת אותו בידי עד שהוא גובר על האויב. ובמדרש (שם) ה' לי בעוזרי משל לשני בני אדם שהם באים לדין אצל הבימה והיה מתיראין מן הדיין א"ל אל תיראו מן הדיין אלא חזקו לבבכם בן עירכם הוא, כך ישראל עתידין לעמוד בדין והם מתיראין ומלאכי שרת אומרים אל תיראו קרובכם הוא דכתיב לבני ישראל עם קרובו הללויה שוב אמרו להם אל תיראו אחיכם הוא שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא וביותר אביכם הוא שנאמר הלא הוא אביך לפיכך ה' לי בעוזרי. וכנגד שאמר ה' לי לא אירא כלומר שלא ירא מאויביו אמר טוב לחסות בה' מבטוח באדם כי זרוע בשר אין בו הבטחה שלא יירא האדם, וכנגד שאמר ה' לי בעוזרי לנצח האויבים, כלומר לא די בזה שהציל אותי מן האויב רק טובה עשה אתי לתת האויב בידי ולפיכך אמר טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים, כי השכר שנותן לצדיקים יותר יש בטחון מן השכר אשר מבטיח הנדיב שלא יוכל הנדיב לעשות טוב בזה:

כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם. זכר ג' פעמים סבבוני כנגד הגוים אשר הם מתנגדים לישראל בג' התנגדות, האחד מצד החילוק שיש ביניהם שהרי אינם אומה אחת כי כל אומות בעולם שהם מחולקים מתנגדים זה אל זה וזה אף באומות עולם עצמם, ולפיכך אמר כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם. ועוד יותר יש התנגדות לישראל עם האומות בפרט, כי ישראל ואומות מובדלים לגמרי שאין להם השתתפות יחד, ושאר האומות אף על גב שיש חלוק ביניהם מפני שהם מחולקים יש להם השתתפות גם כן שהם אומות מתדמים, אבל ישראל והאומות אינם משתתפים כלל בשום דבר והם נבדלים, כנגד זה אמר סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם. ועוד יותר יש התנגדות ישראל והאומות כי יש אומות אשר הצלחת ישראל לא ימצא כאשר אותם האומות בהצלחה, וכן כאשר ישראל בהצלחה אין אותם האומות בהצלחה, וזה שאמר הכתוב (יחזקאל, כו) אמלאה החריבה לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים וכן לעתיד לבא תבנה ותכונן במהרה בימינו כאשר תחרב עוד עיר צור, ולפיכך כל גוים מסבבין את ישראל וזהו ענין ג'. וכל התנגדות הוא התנגדות יותר מן הראשון לכך בראשון נאמר כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, בשני הוסיף לומר סבוני גם סבבוני בג' הוסיף לומר סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם. ועוד דע כי אלו ג' סבוני כנגד ג' דברים שהאומות רוצים לאבד את ישראל חס ושלום, בראשון הם רוצים לאבד ישראל בפעל קל, כי לא יחשבו ישראל נגדם כלום ולכך אמר כל גוים סבבוני שחושבים לאבדם מפני שהם הרבים וישראל אומה קטנה ביניהם ועם כל זה בשם ה' כי אמילם, ואז הם באים בכח וביד חזקה על ישראל ועל זה אמר סבוני גם סבבוני שזהו הזדרזות יותר ולכך כפל הלשון נגד הזדרזות הגדול שיש להם ועם כל זה בשם ה' כי אמילם, פעם שלישית הוא הזדרזות עד שבאים בכח אשר אין ערך ויחוס רבויים נגד ישראל כמו רבבות אנשים שבאים ללחום על איש אחד, הלא נחשב זה אין ערך לגמרי ביניהם ולא שייך בזה מלחמה וגבורה כי מה יעשה אדם אחד נגד כמה רבבות כי דבר זה אין ערך, ועל זה אמר סבוני כדבורים כי אין ערך לרבויים של דבורים אל האדם ועם כל זה בשם ה' כי אמילם, וכך מוכח במדרש כי דרשו מקרא זה על גוג ומגוג, לפי שגוג ומגוג ראש ועיקר כל האומות לפיכך נקרא נשיא וראש, ולפיכך הוא מתנגד לישראל ולא אל ישראל רק להשם יתברך כמו שכתבתי למעלה בהקדמה עיין שם. ואמרו במדרש (שם) ג' פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים, פעם ראשון אמר כל גוים סבבוני שעתיד לכנוס כל העולם ולהעלותם אל ירושלים והם נשברים דכתיב בשם ה' כי אמילם, פעם שנית אמר סבוני גם סבבוני שהוא עתיד להרעיש כל העולם ולהעלותם על ירושלים שנאמר למה רגשו גוים והם נשברים שנאמר בשם ה' כי אמילם, פעם ג' שהוא עתיד לפרש על כל המדינות להוציא מהם חרוזות והמה נשברים שנאמר בשם ה' כי אמילם. הנה זכר ג' פעמים שיעלה על ירושלים בפעם ראשון יבואו עמו רבוי האומות, בפעם הב' יהיה מרעיש אותם בחזקה ובגבורה, בפעם ג' יפרש על כל המדינות ויעלו מהם חרוזות של גוים ויביאם אל ירושלים עד שלא יהיה ערך ויחוס כלל לרבויים עם ישראל לכן אמר בפעם הג' סבוני כדבורים וגו'. וראוי להבין דברים אלו:

דחה דחיתני לנפול וה' עזרנו, היה לו לומר דחה דחוני לנפול. ונמצא במדרש זוהר שאמר כך לנכח אל היצר הרע העומד על ימינו לשטנו שדוחה אותו לנפול וה' עזרני, והכי אמרינן בפרק החליל (סוכה דף נב.) יצרו של אדם מבקש להפיל את האדם ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא יוכל לעמוד שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וזהו דחה דחיתני לנפול וגו' עזי וזמרת יה. לא כתב עזי בקבוץ שפתים וזמרתי ה' מפני שרצה לומר העוז וזמרת יה היה לי לעוז ולזמרת, ולא כתב גם כן היה לי לישועה כי ויהי לי לישועה חוזר על הקדוש ברוך הוא לא על העוז והזמרה:

קול רנה וישועה, פירוש כאשר מרננים הצדיקים באהליהם אז הם מוסיפים כח וגבורה למעלה עד כי ימין ה' עושה חיל, ואמר עוד ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל כי מתעלה ימינו של הקב"ה עד ג' עולמות, ולפיכך ימין ה' רוממה כנגד השמים שנקראים מרום כמו שאמר קדיש בשמי מרומא, ועוד אמר שמתעלה ימינו של הקדוש ברוך הוא עד עולם העליון וכנגד זה אמר ימין ה' עושה חיל:

לא אמות וגו', רצה לומר שחפץ שלא ימות לא בשביל שחפץ בחיים רק כדי לספר מעשי יה:

יסור וגו'. פירוש עוד שבח על הלל כי אף אם היה ראוי ליסורין היה גובה השם יתברך חטאו, ומכל מקום לא נתן אותו למות:

פתחו לי שערי צדק. עולם הנבדל נקרא שערי צדק כי שם הכל בצדק. אבא בם אודה יה כלומר אתן הודאה אל השם יתברך ואשלים עצמי אל השם יתברך להיות דביקותי בו יתברך זה השער לה' צדיקים יבואו בו כי הם יש להם דביקות בעולם העליון:

אודך וגו' אף כי כבר אמר הודו למעלה זהו ענין אחר, כי ההודאה שהיא למעלה היא על שהיה בא עליו צרה וניצל ממנה שלא באה וכאן כבר היה בצרה והוציא אותו, ולפיכך למעלה אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי וגו' אפפוני חבלי מות וגו' כל הדברים האלו שהיה בא לצרה וניצול ועל זה אמר הודו וגו' וכאן מן המיצר וגו' שכבר היה בצרה והוציאו ממנה ועל זה אודך כי עניתני וגו':

אבן מאסו הבונים. דבר זה עוד יותר מעלה שלא די זה שהוציאו משפלות רק שהיה לראש פנה:

מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, שהוא דבר שלא בטבע והשם יתברך סדר זה היום מששת ימי בראשית, כי כל נס ופלא שהשם יתברך עושה שלא בטבע הוא נברא בששת ימי בראשית כמו שהארכנו בהקדמה ושם נתבאר באריכות:

ואמר אנא ה' הושיעה נא, שלא יהא מתנגד לנו אנא ה' הצליחה נא יותר ממה שהיה:

ברוך הבא לעבודתו בשם ה' יהיה ברוך, וברכנוכם מבית ה' הם דברי הכהנים שאומרים כך לבאים לעבוד לו יתברך, וזה יותר מן ברוך כי ברוך מעצמו משמע והוסיף שראוי להיות מתברך על ידי הכל, וזהו ברכנוכם מבית ה' שתבאו לעבוד משם תבא הברכה לכם:

אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, פירוש ראוי להודות ולהלל ביום זה שעשה לנו נסים ולעבוד לפניו, ואמר דרך משל שיש לאסור החג בעבותים עד קרנות המזבח, רצה לומר שיש להגדיל יום זה שעשה נסים לנו ולקדש אותו עד שיהיה נאסר החג במזבח שהוא קדוש. וזה כי הבאת הקרבן שזורקין הדם על קרנות המזבח, נקרא זה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהרי קרבנות החג נאסרים על המזבח כשיזרוק הדם עליו:

הודו לה' וגו' סיים בהודו כמו שהתחיל בהודו לומר כי אין ראוי רק להודות על הטובות שעשה:

ורבותינו ז"ל דרשו הכתובים מאודך על דוד המלך וכן אמרו שם (פסחים דף קיט.) אודך כי עניתני אמר דוד, אבן מאסו הבונים אמר ישי, מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו, זה היום אמר שמואל, אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו, אנא ה' הצליחה נא אמר דוד, ברוך הבא אמר ישי, ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל, אל ה' ויאר לנו אמרו כולם, אסרו חג אמר שמואל, אלי אתה אמר דוד, הודו לה' כו' אמרו כולם. וביאור ענין זה כי הטוב שהשם יתברך עושה אל יאמר כי לאדם זה נעשה בלבד ואם ימשך טובה לאחר מן הטוב דבר זה במקרה, אין הדבר כך רק שהטוב נעשה מן השם יתברך מסודר בתכלית הסדור, עד שכל מי שמקבל מן הטוב ההוא נתן השם יתברך הטוב לו בעצם וראוי להלל השם יתברך עליו, ובטוב שהגיע למלכות בית דוד הטוב ההוא הגיע לדוד בעצמו והגיע לישראל במה שהיה להם מלכות, ולאבי דוד במה שממנו היה זה ולאחיו במה שהם קרובים אל המלכות וכל אחד ואחד דבר מיוחד בפני עצמו, לכך כל אחד ואחד נתן הודאה להקדוש ברוך הוא לפי מה שראוי לו כי שמואל מדבר בעד כל ישראל. ובאחרונה נתנו כולם הודאה ביחד לומר כי הכל יצא מפעל אחד ואין כאן חלוק: