גבורות ה'/פרק כח
פרק כח[עריכה]
ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי וגו'. יש להקשות משה שהיה לו כל המעלות ואף שלימות הגוף היה לו כמו שאמרו על קומתו ובכל דבר איך היה זה שלא היה איש דברים והוא נחשב מן השלימות. דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כח בלתי נבדל מן החמרי כמו הפה והלשון, שכח הראיה והשמיעה אין פעולתם בתנועה רק במנוחה, כמו שהוא לאוזן ועין שפעולתם במנוחה. וזה ענין שכלי כי הגשמי פועל בתנועה, ולכך לא היה למשה כח הדבור שהוא גשמי. ואם קשה מה שיתבאר לקמן אצל פה להם ולא ידברו, ששם משמע כי הפה הוא עיקר האדם, אין דבר זה קשיא למבין, כי הדבור בעצמו אין ספק כיון שהוא על ידי תנועה הוא פועל גשמי, אבל הוא על ידי שכל שיודע לצרף הדבור, כמו שהבאנו ראיה מן התינוק שיש לו הכלים שהם מחתכים הלשון ואין לו הדבור, יחסר לו צרוף הלשון, ולא היה למשה חסר אלא חתוך הדבור והוא בודאי פעל גשמי. וכאשר תבין זה תבין גם כן מה שאמרו רז"ל בפרק המפלת (נידה דף ל:) כשהולד יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. למה אמרו סטרו על פיו, כי הוא זה אשר אמרנו לך, כי הפה שנעשה בו אדם חי מדבר גשמי הוא משכח ממנו כל התורה. ופירוש זה כי האדם מתחבר בו הנשמה אל החומר, ובעבור שאין הנשמה השכלית מחובר בו בחומר, דהיינו בעוד שלא יצא לאויר העולם, אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי. וכן תרגם אונקלס (בראשית, ב) ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא. כי האדם צורתו חבור הנשמה השכלית והגוף ביחד, ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו שיתבאר, וכח המדבר הוא גמר צורתו, וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח ממללא עד שהוא יוצא לאויר העולם. והכאה הזאת שהוא מכה על פיו, רצה לומר גמר צורתו, ונקרא זה הכאה על פיו, כי כן גמר צורה של כלי נקרא מכה בפטיש המכה על הכלי בגמר מעשה זהו גמר מלאכתו, כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא נעשה על ידי גמר פיו ששם כח הדברי, והגמר היא הכאה ושם נגמר ונעשה האדם מורכב מן הנשמה השכלית וגוף. וזה כי פועל הדבור על ידי גוף, ואי אפשר זה בלא נשמה שכלית כמו שאמ' למעלה כי התינוק שאין לו שכל אינו מדבר וכן הבהמה יש לה כלי הדבור ואין בה דבור כי הבהמה אין לה נשמה שכלית. ובא לומר כי גמר צורתו של אדם שזהו גמר מלאכתו, נעשה בגמר פיו שבו כח הדברי, ולכך קאמר משכח ממנו כל התורה כולה, שהיה קודם חבור הנשמה השכלית בגוף למד כל התורה והיה שורה בטובה כל זמן שלא היה חבור לו אל הגוף הגשמי. וכאשר משה היה נבדל במעלתו, לא היה נוטה אל הגשמי כי אם אל מעלה הנבדלת, היה חסר גמר פטיש זה, ולכך אף אחר שיצא לאויר העולם ידע כל התורה ותחסרהו מעט מאלקים לכך היה חסר לו דבר זה, והבן זה כי הוא דבר ברור. ואמרו חכמים (עי' פסחים צ"ט ע"א) מרבה דברים מרבה שטות, כי הדבור פעל גשמי, כי ברוב דברים ירחק מן השכל. והנה התבאר לך מה שלא היה משה בעל פה ולשון. ורמזו דבר זה בענין נעלם, כהא דאיתא בפרק קמא דתענית (י"א. ע"ב) במה שמש משה בימי המלואים רב כהנא מתני בחלק לבן שאין לו אמרא. רמז על שלימות הנבדל השכלי בחלק לבן ולא היה לו אמרא וראוי היה לשמש בזה, ודבר זה הוא מדתו חלק לבן שאין לו אמרא, שלא היה בעל אמירה, רק היה לו חלק לבן המורה על השכל שהוא לבן וצח. ואין אני אומר כי מה שלא היה לו אמרא רמז בלבד מה שיקרא שפת הבגד גם כן אמרא כמו הדבור, אבל יש לך לדעת כי נקרא שפת הבגד אמרא, כי הדבור הוא גמר צורת האדם וסופו כמו שהתבאר, וכן האמרא הוא תכלית וסוף צורת הבגד שהוא מדת האדם, ולפיכך ראוי למשה לשמש בחלק לבן שאין לו אמרא, שהבגד הזה מתיחס לו וראוי לו במה שמשה היה חסר הגמר שבו נעשה אדם גשמי, ובגד זה חסר הגמר גם כן. ותדע כי האמרא של בגד והדבור ענין אחד, שדרשו במדרש (איכה פר' ב') בצע אמרתו בצע פורפירא דיליה, הרי שהם מפרשים בצע אמרתו שהוא לשון דבור בצע פורפירא דיליה בגד שיש לו אמרא והדברים ידועים למשכילים והבן. ובספר גור אריה בפרשת צו תמצא פירוש אחר אך כי הם קרובים ודבר אחד למבין עיין שם:
ויחר אף ה' במשה אמר ר' יהושע בן קרחה כל חרון אף שבמקרא עושה רושם וכאן אין עושה רושם רבי שמעון בן יוחאי אמר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא אלא אמרתי שאתה תהיה כהן והוא לוי ועכשיו אתה לוי והוא כהן. פירוש כאן אין עושה רושם, מפני שלא היה משה מכוון לחטא אלא עשה בשביל ענוה, שלא רצה ליטול גדולה על אחיו. ורבי שמעון בן יוחאי סובר שאף כאן עשה רושם, והרושם שעשה שהיה משה לוי ואהרן כהן, פירוש עכשיו שנתן משה לאלקים דכתיב (שמות, ד) והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לאלקים, ואלקים הוא מדת הדין, לכך אתה תהיה לוי שמדתו מדת הדין, ואם לא עשית כך אלא הלכת בשליחות לא היה לך דבר זה והיית כהן שאין מדתו מדת אלקים שהוא מדת הדין. ועוד אם הלכת בשליחות היית מוכן לשליחות ישראל, וזה ראוי להיות כהן כי הכהן הוא שליח ישראל להקריב קרבנותיהם ומשמש לפני הקדוש ברוך הוא, עכשיו שלא רצית ללכת בשליחות הקב"ה, אין ראוי לך להיות כהן שהוא שליח ישראל והמשמש לפני המקום וראשון עיקר: