גבורות ה'/פרק כה
פרק כה[עריכה]
ויאמר משה הנה אנכי בא וגו' מה שמו מה אומר אליהם. מאוד יש לתמוה מה שאלה היא זאת שישאלו ישראל מה שמו של הקדוש ברוך הוא שאין ספק כי ידעו שמו, והרי אברהם קראו בשם הזה ואמר (בראשית, יד) הרימותי ידי אל ה', וכן יעקב אומר (שם ל"ב) ה' האומר אלי, ואיך לא ידעו ישראל השם אשר היה מורגל בפי האבות. ונראה שכך אמר משה רבינו עליו השלום כי יאמרו ישראל אתה בא לגאול אותנו, תאמר לנו מה שמו המורה על הגאולה, שאין ספק אחר שאתה בא לגאול אותנו צריך אתה לדעת איך הגאולה מסודרת מאתו יתברך, וכל הדברים המסודרים מאתו, שמותיו הקדושים מורים עליהם, כי שמותיו יתברך מורים על פעולותיו שהם מסודרים מאתו, לכך איזה מן שמותיו מורה על הגאולה. וכך משמע מן התשובה כדאיתא בפרק קמא דברכות (דף ט:) אהיה אשר אהיה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אמור להם לישראל אהיה עמהם בשעבוד זה ואני אהיה עמהם בשעבוד אחר אמר לפניו רבונו של עולם דיו לצרה בשעתה אמר לו הקדוש ברוך הוא יפה אמרת לך אמור להם אהיה שלחני אליכם ע"כ. וכוונתם בזה כמו שאמרנו, כי היו שואלים ישראל באיזה השם תהיה הגאולה, והשיב להם הגאולה תהיה בשם אהיה אשר אהיה, כי שם אהיה מורה על שהוא יתברך הויה שמאתו מתקיים הכל כמו שנמשך מן העיקר קיום הכל, וזה השם מורה על שהוא יתברך עיקר הכל וממנו הכל, ולפיכך הוא בלשון מדבר בעדו כי המדבר בעדו אל זולתו נגלה אליו, לכך זהו השם שהוא באל"ף המדבר בעדו מורה על שהוא נמצא ונגלה אל הנמצאים, ובמה שהוא נותן מציאות וקיום לנמצאים הרי הוא נמצא להם, לכך ענין זה השם הקדוש שהויותו הוא נמצאת לזולתו במה שהוא נותן הקיום להם. והוסיף אשר אהיה, לומר כי הוייתו יתברך נמצא אליהם בשלימות, וזהו משמעות אהיה אשר אהיה, כי בשם אהיה מורה על שהוייתו סבה והתחלה לנמצאים, וזהו מורה עליו לשון המדבר שהוא נמצא לזולתו נותן סבה וקיום להם כמו שהתבאר, והוא יתברך סבה להם בשלימות שהוא סבה וקיום לכל הנמצאים בכל הזמנים ובזה הוא התחלה וסבה בשלימות, וזהו אהיה אשר אהיה:
וזהו שדרשו ז"ל אהיה עמהם בצרה זו אשר אהיה עמהם באחרת, כי כבר אמרנו למעלה כי שם אהיה אשר הוא סבה והתחלת הנמצאים, אשר אהיה רצה לומר התחלה סבה בשלימות, דהיינו שהוא התחלה לנמצאים בכל הזמנים כשיהיו צריכים לזה, ולפיכך מזה ידוע שיחזרו וישתעבדו, ועל זה אמר משה דיו לצרה בשעתה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא יפה אמרת כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. ואין לתמוה איך אפשר לומר כי בשר ודם ילמד למי שנתן לו הדעה והבינה. שמתחלה אמר משה להקדוש ברוך הוא אם ישאלו ישראל מה שמו מה אומר אליהם, ואמר הקדוש ברוך הוא אם ישאלו מה שמו בודאי צריך לומר כל מהות השם שכן שאלו מה שמו, ואז אמר משה דיה לצרה בשעתה, ואז אמר לו הקדוש ברוך הוא כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, רצה לומר שאל תמתין עד שישאלו מה שמו, שאז היה צריך להגיד להם כל השם אשר בו נגאלו ואם כן צריך לומר אהיה אשר אהיה לומר להם כל מהות השם, אלא אמור להם אהיה שלחני אליכם ולא ישאלו מה שמו כיון שאתה מתחיל לומר להם השם ולומר אהיה שלחני אליכם. ובלאו הכי לא קשיא מידי, שכך פירושו שהקדוש ברוך הוא אמר למשה אהיה אשר אהיה הוא גואל אותם וראוי שהחכמים כמו משה ידעו אמתת שמו ולא היה רצון הקדוש ברוך הוא שיאמר כך לישראל, רק משה היה סובר שכך יאמר לכל ישראל, ואז אמר משה דיה לצרה בשעתה, אז אמר לו הקדוש ברוך הוא כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם, כלומר בודאי לישראל אל יאמר רק אהיה בלבד. ואחר שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה כי בזה השם שהוא אהיה יהיה אתם להציל אותם, ואין השם הזה שם של גאולה רק להושיע אותם בעת צרה, לכך אמר לו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם וגו', הודיע למשה כי יאמר להם בזה השם יהיו נגאלים, כי השם הוא שם המיוחד נקרא שם העצם, וידוע לחכמים כי כל עצם נסמך בעצמו אינו תולה בזולתו אבל שאר שמות נסמכים, וזהו ענין הגאולה שהנגאל עומד בעצמו ואינו נתלה בדבר, כי המשועבד הוא תולה בזולתו אבל הנגאל שאינו נכנס תחת רשות אחר עומד בעצמו. ולפיכך אמר כי הגאולה תהיה להם בזה השם העצם והוא השם המיוחד הנבדל מכל, ובשם הזה יהיו נגאלים, כי זה השם על ישראל נקרא כי הוא אלקי אברהם אלקי יצחק וגו' שהם אבות ישראל, וזה שמי לעולם וזכרי לדור ודור לכך בשם הזה תהא הגאולה, כי מאחר ששם הזה נקרא עליהם הם לחלקו יתברך שהוא נבדל מכל, וכך יהיו נבדלים מכל האומות כדכתיב (ויקרא, כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שבשם הזה הוא יתברך נבדל מיוחד וכך יהיו ישראל נבדלים מיוחדים. ולפיכך הודיע הקדוש ברוך הוא אליו שמותיו הקדושים, שם אהיה המורה על שהוא יתברך נמצא להם להושיע אותם שלא יהיו נאבדים כמו שהתבאר למעלה ושם הוי"ה שם המיוחד הוא עצם הגאולה, כי הוא שם העצם אשר אינו נסמך בזולתו:
וכאשר תעמיק בדברים אלו תמצא דברים נפלאים מאוד, כי כמו ששם אהיה מורה לך על שהוא יתברך עיקר הכל ונותן קיום לכל הנמצאים, כי העיקר נותן קיום אל הכל. ובשביל כך התחלת השם הזה באל"ף, כי האל"ף הוא התחלה ובא בלשון מדבר בעדו, שכל מדבר בעדו מורה על שהוא נגלה לזולתו, אבל השם של ד' אותיות שם הוי"ה נבדל מן הנמצאים, ולכך התחלתו ביו"ד והוא משמש לנסתר כמו כל יו"ד בראש כי בזה השם נסתר ונבדל מן הנמצאים. וכמו ששם הראשון מורה שהוא יתברך התחלת הכל נותן קיום הכל, כך בזה השם תכלית הכל ובו עומד הכל כי הוא יתברך צורה אחרונה לכל הנמצאים. ולפיכך בא ביו"ד בראשו כי היו"ד מורה על תכלית וצורה אחרונה, כי היו"ד היא בסוף כל מספר לא יעלה רק עד עשרה הרי האל"ף בראש ויו"ד בסוף. דמיון זה שורש האילן נותן קיום האילן והוא צורת האילן, שבלא העיקר אין עליו שם אילן, והוא יתברך מאתו קיום לנמצאים כלם וזה מורה עליו שם אהיה. אמנם שם העצם שהוא שם הוי"ה שהוא יתברך צורת כל הנמצאים וכל דבר יש לו עמידה בצורתו הרי בו עומד הכל, ודברים אלו עמוקים מאוד. ונוכל לומר גם כן שהכתובים כמשמען שאמר משה ואמרו לי מה שמו אף על גב שידעו הכל השם המיוחד לא נקרא זה ידיעה כלל, שהרי בפרק בתרא דקדושין (דף עא.) אפילו שם בן ד' אותיות חכמים מוסרין לתלמידיהם פעם אחת בשבוע, ואם לא היה רק הכתיבה בלבד לא היו צריכין למסור אותו לתלמידיהם ועל זה אמר משה שישאלו מה שמו רצה לומר ענין שמו. והשיב לו הקדוש ברוך הוא כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, מפני כי זה השם המורה על שהוא נמצא לנמצאים כמו שאמרנו, הודיע לו יתברך השם הזה וענינו שיורה להם שיהיה עמהם בצרה כמו שנתבאר למעלה, ואחר כך הודיע לו שם בן ארבע אותיות שהוא מורה על הגאולה כמו שנתבאר, כי כך אמר משה כאשר אבא אל ישראל ישאלו אחר שאתה מתנבא בשם ה' ראוי לך שתדע סוד שמו, כי אם לא תדע את שמו אין הקדוש ברוך הוא קרוב לך שתהיה שליח ה' לגאול את ישראל, ובאת לו התשובה בשני שמות, כך הוא דעת חכמינו בפירוש אלו שמות הקדושים:
ובשמות רבה ואמר אלקים למשה אמר רבי אבא בר ממל אמר הקדוש ברוך הוא למשה שמי אתה מבקש לדעת לפי מעשי אני נקרא לפעמים שאני נקרא בשדי בצבאות באלקים בה' כשאני דן הבריות אני נקרא אלקים וכשאני עושה מלחמה אני נקרא צבאות וכשאני תולה על חטאיו אני נקרא שדי וכשאני מרחם על הבריות אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת הרחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון הוי אומר אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי המעשה ע"כ. בארו בזה המדרש, כי משה בקש לדעת שמו, והשיב לו הקדוש ברוך הוא אי אפשר לו להקרא לו שם כי אם לפי מעשיו של אותה שעה יש לו שם. כי כל שם מורה על המהות, כמו שם אש נקרא דבר שהוא חם ויבש, והנה יש כאן שני דברים האחד כאשר תבחין בו מצד שהוא נמצא בלבד לא מצד המהות, והשני מצד המהות וזהו הרכבה. ועוד כי כל שם הוא גדר הדבר, וכל גדר הוא מורכב מסוג והבדל, והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות. ועוד כי השם מורה על ענין מיוחד, כי השם באין ספק בא על דבר מה והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד כי אין חוץ ממנו, לכך אי אפשר שיבא עליו שם מיוחד כיון שכל שם מורה על דבר מיוחד והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד כמו שהתבאר בהקדמה, ולכך אי אפשר שיהיה נקרא בשם מיוחד. ולפיכך כאשר שאל מה שמו השיב הקדוש ברוך הוא כי שמו הוא אהיה אשר אהיה שנקרא הקדוש ברוך הוא אהיה אשר אהיה, כלומר הנמצא אשר לא נודע ממנו רק שהוא הויה, ולפיכך נקרא שמו אהיה כלומר הויה, ומה שהוסיף אשר אהיה רצה לומר שהוא הויה פשוטה בלבד וזהו אשר אהיה, ומאחר שהוא הויה פשוטה לכך אין לו יתברך שם קבוע רק לפי המעשה של אותה שעה:
ועוד יש שם אמר ר' יצחק אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא לכך נאמר שלשה פעמים אהיה ע"כ. עוד שם אמר ר' יוחנן אהיה אשר אהיה ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם כשהן משברים שניהם הדא הוא דכתיב חי אני נאם ה' אם לא ביד חוקה ובזרוע נטויה אמלך עליכם ע"כ, פירוש כי ר' יצחק סבר כי שם אהיה רצה לומר כמו שאמרנו, שהוא התחלת וסבת הנמצאים שמן מציאותו יתברך מתקיימים. וסבר ר' יצחק שלכך הזכיר שלשה פעמים, לומר על שהוא נמצא בכל הזמנים עבר הוה ועתיד ובכל הזמנים הוייתו ומציאותו סבת כל הנמצאים. ור' יוחנן מפרש כי אהיה משמע שהוא יתברך נמצא לנמצאים כמו שאמרנו, אמנם אשר אהיה מורה על מציאות הוייתו הנסתר, שכן משמע אשר אהיה רצה לומר מי שהוא וזהו לשון נסתר, ולכך פירוש ר' יוחנן שזה דוקא ביחידים, רצה לומר כי ביחידים השם יתברך נסתר רק נמצא למי שהוא נמצא אליו, אבל ברבים נאמר אהיה בלבד כי לשון אהיה משמע שהוא יתברך נמצא לנמצאים ולא משמע כלל לשון הסתר כמו אשר אהיה, מלמד לך כי השם יתברך עם הכללים תמיד. ודברים אשר התבארו בזה הפרק אם תבינם, תדע כי הם דברים ברורים ואין ספק באמיתתם יהא שמו הגדול מבורך לעולם. מה שאמר זה שמי לעולם מפני שאמר לו שנקרא לפי מעשיו, כמו שנתבאר למעלה אמר כי שמו המיוחד הזה זה שמי לעולם וזה זכרו למדו האיך יהיה נזכר כמו שמבואר בפרק אלו עוברין (פסחים דף נ.):