ברטנורא על מקואות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

ארץ ישראל טהורה - ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:

ומקואותיה טהורים - ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:

לבעלי קריין - להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:

אפילו נתמלאו בקילון - שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך שהולכים המים למקוה:

שחוץ למפתח - חוץ לפתח המדינה:

כשרים אף לנדות - להתירן לבעליהן, ואע"ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:

לפנים מן המפתח - לפנים מפתח המדינה:

ופסולים לכל הטמאים - שבני אדם מצויין שם הו בה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:

מפני הכביסה - שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:

והרחוקים טהורים - שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר' אליעזר:

(ב)

חלוקים - שמטיף טפין חלוקים כמין שלשלת:

בתחילה - בתחילת הטלת מי רגלים:

טהור - דלאו מין קרי הוא, אלא מעצירת השתן הוא בא:

באמצע ובסוף - של הטלת מי רגלים, טמא, דמין קרי הוא:

ונמשכים - מי רגלים מדובקים:

טמא - דמין קרי הוא:

לבנים כעכורים - ובתחילה טהור, באמצע ובסוף טמא. ואין הלכה כרבי יוסי:

(ג)

המהרהר בלילה - ורואה שבא על האשה , וכשניעור משנתו מצא בשרו חם ולא מצא טפת קרי:

טמא - דודאי ראה קרי אלא שנאבד במיעוטו בבגד:

הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה - כגון ששמשה בחמישי בשבת, ופלטה בשבת, לא שנא שמשה בתחילת ליל חמישי דאשתהי הזרע במעיה ארבע עונות שלימות ליל חמישי ויום חמישי ליל ששי וששי, לא שנא שמשה חמישי עם חשיכה, דלא אשתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי, דלא איכא אלא שתי עונות שלימות. שהעונה היא או יום או לילה:

ר' ישמעאל אומר - בא לחלוק ולומר דפולטת בשלישי לשמושה טמאה, אבל פולטת ברביעי, טהורה. מיהו מודה הוא דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין הימים ולא במנין העונות:

ופעמים שהן ארבע עונות שלימות - כגון אם שמשה בליל (רביעי) [חמישי] עם חשיכה, פליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת:

ופעמים שהם חמש עונות - כגון אם שמשה בתחלת יום רביעי בעלות השחר, ופליטתה טמאה עד ליל שבת: פעמים שהן שש כגון ששמשה בתחילת ליל רביעי והיא טמאה עד תחילת ליל שבת, נמצאו שש עונות שלימות:

ר' עקיבא אומר לעולם חמש - עונות. ואם יצאה מקצת עונה ראשונה, נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים חמש עונות, דכל הפולטת בתוך חמש עונות שלימות, טמאה. והלכה כר' אליעזר בן עזריה:

(ד)

טמאה - הטפה של שכבת זרע שפלטה :

טהורה - ואפילו טומאה דרבנן ליכא:

ולא כבדה את הבית - לא קנחה את עצמה עד שלא ישאר בה לחלוחית של שכבת זרע:

כאילו לא טבלה - דחיישינן שמא תפלוט טפת שכבת זרע שנשאר לה באותו מקום:

לכשיטיל מים טמא - שמא נשתייר מן הקרי בתוך האמה ויוצא עם השתן:

בילד ובבריא טהור - שיוצא בכוח ואין משתייר. ועד כמה קרוי ילד, כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו , ואפילו בן שמונים שנה. והלכה כר' יוסי:

(ה)

טהורה מטומאתה - מטומאת נדה, ומותרת לבעלה: אבל טמאה על גב רוקה שנתלש על המעות קודם טבילה, וטמאה מתורת מגע! (יד)

, דרוקה מטמא במגע ובמשא: נתנה שערה בפיה - ולא באו המים בשערה :

קרצה שפתותיה - דחקה שפתותיה ביותר זו בזו:

כאילו לא טבלה - ואסורה לבעלה כמו שהיתה:

האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין - דבמקום אחיזתו לא באו מים:

ואם הדיח ידיו במים טהורים - לפי שהמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ושוב אין כאן חציצה:

ר' שמעון אומר ירפה וכו' - ואין הלכה כר' שמעון:

בית הסתרים - כגון תוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה:

בית הקמטין - של שחי ושל ערוה. אי נמי, קמטין של זקן וזקנה שבשרם נקמט:

אין צריך שיבואו בהן מים - דכתיב (ויקרא טו) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, וכי בשטיפת ידים נטהר הזב, והלא טבילת כל הגוף במים חיים הוא צריך, אלא לומר לך מה ידיו בנראה, אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתו ים. ואף על פי כן אמרו חכמים לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה, דנהי דאין צריכין לבוא בהן מים, מקום הראוי לביאת מים בעינן: