בראשית רבה צא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · צא · ז · >>

הוסף ביאור

ז. [עריכה]

ז וירא יוסף את אחיו וגו' אמר ר' יהושע בר נחמיה נעשה נכרי להם ויכר יוסף את אחיו וגו' ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפל בידן והם לא הכירוהו ורבנן אמרי הוא שהניחן בחתימת זקן ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו שלא הניחוהו בחתימת זקן ויזכור יוסף וגו' ויאמר אליהם וגו' כלנו בני איש אחד נצנצה בהם רוח הקודש אמרין ליה אנן ואת בנוהי דגבר חד אנן ויאמרו שנים עשר אנחנו אמר להון ואן הוא זבנן יתיה אמר להון בכמה זבנתון יתיה אמרין ליה בחמש סלעין אמר להון ואין הוה אמר לכון בר נש יהבון לי חמש סלעין ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין אמרין ליה אין ואם אמר לכון בר נש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיב לכון אתון עבדין אמרין הין ואם הוה בר נש אמר לכון אין הויתון יהבין ביה אלפא לא יהבינא ליה לכון מה הויתון עבדין אמרין ליה על מנת כן נחתינון אי למקטל אי לאיתקטלא אמר להון הוא אשר דברתי אליכם מרגלים וגו' בזאת תבחנו חי פרעה בשעה שהיה מבקש לישבע לשקר היה נשבע בחי פרעה א"ר לוי משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס אצל אשה אלמנה מה עשתה עמדה ושחטתא והפשיטתו ונתנתו בתוך המטה וכסה עליו סדין אתון בעין ליה מן גבה אמרה כן תהא ההיא אתתא מנכשא מבשריה הדין ואכלה אם ידע ביה כך חי פרעה אם תצאו וגו' שלחו מכם אחד ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים לעולם אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה שלשת ימים וכן למדו ליוסף ליונה למרדכי לדוד וכן הוא אומר (הושע ו) יחיינו מיומים ביום השלישי של שבטים יקימנו ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי: