בראשית רבה כז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · כז · ד

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

(בראשית ו) וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר: תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, לא היה מורד בי.

רבי נחמיה אמר: מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים.

אמר ר' איבו: תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי.

מר רבי לוי: מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ.

ויתעצב אל לבו אמר רבי ברכיה: משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס, לא על אדריכל?! כך, ויתעצב אל לבו.

אמר ר' אסי: משל לשר שעשה סחורה ע"י סרסור והפסיד. על מי יש לו להתרעם. לא על הסרסור?! כך ויתעצב אל לבו.

אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה אמר לו: אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד?! אמר לו: הן. והא כתיב ויתעצב אל לבו?! אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הן. אמר לו: מה עשית? אמר לו: שמחתי ושמחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות?! אמר לו: בשעת חדוותא חדוותא, בשעת אבלה אבלה. אמר לו: כך מעשה לפני הקב"ה.

דאמר רבי יהושע בן לוי: שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם שלא יבא מבול לעולם. מאי טעמיה? ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבילות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) נעצב המלך אל בנו.