בראשית רבה כו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · כו · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

ויהי כי החל האדם אמר רבי סימון: בשלושה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד. אז הוחל ויהי כי החל הוא החל להיות גבור בארץ. אתיבן ליה, והכתיב (בראשית יא) וזה החלם לעשות? אמר להם: קיפח על ראשו של נמרוד, ואמר להם: זה המרידן עלי לרוב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים ולפי שהיו שטופים בזנות, לפיכך הרבה להם נקבות הדא הוא דכתיב (שם י): ויהי כי החל האדם ובנות יולדו להם.

ר' שמעון בר אמי: ילדה אשתו נקבה. חמתיה רבי חייא רבה אמר לו: התחיל הקב"ה לברכך. אמר לו: מנא לך? הא אמר לו: דכתיב: ויהי כי החל האדם לרוב וגו'. עלה אצל אביו. אמר לו: שמחך הבבלי? אמר לו: כן, וכן אמר לי. אמר לו: אעפ"כ צורך ליין וצורך לחומץ, צורך יין יתר מן החומץ. צורך לחטין וצורך לשעורים, צורך לחטין יותר מן השעורים. משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו, הוא אומר לה: לא יהי ליך מחזורי להכא.

רבן גמליאל אסיב ברתיה אמרה ליה: אבא' צלי עלי! אמר לה: לא יהי ליך מחזורי. להכא ילדה בן זכר, אמרה ליה: אבא, צלי עלי! אמר לה: לא ישלה ווי מפומך. אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני?! אמר לה: תרתיהן צלוונן מן גו דאת הוויא, שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קיים לא ישלה ווי מפומך, ווי דלא שתי ברי! ווי דלא אכל! ברי ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא!