בראשית רבה כג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · כג · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי רבי יוסי בר חנינא אמר: תבען לתשמיש. אמרו לו:, למחר המבול בא נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה?! אמר להן: כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו. וילד לחבורתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו. אתמהא?! קין הרג ונתלה לו ז' דורות, ואני שלא הרגתי, אינו דין שיתלה לי על זה?!

רבי אומר: ה"ז ק"ו של חשך, א"כ מהיכן גובה הקב"ה שטר חובו?!

רבי יעקב בר אידי בעי קמיה דר' יוחנן: אם איש, למה ילד? ואם ילד למה איש? אמר לו: איש לאברים וילד לשנים. אמר להן: איתא, ניזיל גבי אדם. אזלון לגבי אדם. אמר לו: עשו אתם שלכם והקדוש ברוך הוא עושה את שלו. ואמרין ליה: אסיא! אסי חיגרתך! כלום פרשת מחוה הרי ק"ל שנה, אלא כדי שלא תעמיד ממנה בן, אתמהא?! כיון ששמע כן, נזקק להעמיד תולדות: