בראשית רבה יז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · יז · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

ויצר ה' אלהים מן האדמה בעון קומי, רבי יוחנן בן זכאי כתיב: ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה. ומה ת"ל ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה? אמר להן: להלן לבריאה, וכאן לכבוש. היאך מה דאת אמר (דברים יז): כי תצור אל עיר ימים רבים.

אמר רבי אחא: בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר להן: נעשה אדם. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להן: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף. אמר להם: זה, מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם. אמר לו: זה, מה שמו? אמר: זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל. ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו: לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך.

אמר רבי אחא: (ישעיה מב): אני ה', הוא שמי. הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות אמר: לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג! ולאדם לא מצא עזר כנגדו אתמהא?! ולמה לא בראה לו תחלה? אלא צפה הקדוש ברוך הוא, שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו. כיון שתבעה, מיד ויפל ה' אלהים תרדמה וגו':