בראשית רבה יד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · יד · ט · >>


הוסף ביאור

ט. [עריכה]

חמישה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה:

  • נפש - זה הדם, שנאמר (דברים יב כג): "כי הדם הוא הנפש".
  • רוח - שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג כא): "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה [ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ]".
  • נשמה - זו האופיא. דברייתא אמרין: האופיתא טבא.
  • חיה (תהלים קמג ג, איוב לג כח) - שכל האיברים מתים, והיא חיה בגוף.
  • יחידה (תהלים כב כא, תהלים לה יז) - שכל האיברים משניים שניים, והיא יחידה בגוף.

הדא הוא דכתיב (איוב לד יד): "אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף". רבי יהושע ב"נ ורבנן:

  • ריב"נ אמר: "אם ישים אלהים ליבו" על האדם הזה, "רוחו" כבר היה בידו, "ונשמתו אליו יאסוף" בגופו, כבר יגוע כל האדם. אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף, שלא יצטנן וימות.
  • רבנן אומרים: "אם ישים אלהים ליבו" אל האדם הזה, "רוחו" כבר הוא בידו, "ונשמתו אליו יאסוף" למעלה, כבר יגווע כל אדם יחד. אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת הגוף, שלא יצטנן וימות.

הדא הוא דכתיב (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם". ר' ביסני ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' מאיר אומרים: הנשמה הזאת ממלאת את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן, היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלן.

ר' לוי בשם ר' חנינא אומר: על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו. מאי טעמא? (תהלים קנ ו): "כל הנשמה תהלל יה" - כל הנשימה תהלל יה.


קישורים חיצוניים[עריכה]