בנין ציון/יט
אלטאנא, יום ו' י"ט שבט תר"י לפ"ק. להרב וכו' מ"ה יהושע כהן נשקוני נ"י מק"ק נייאשטאדט במדינת פולין יע"א. על מה שכתבתי במכתבי אל הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י הנ"ל שאיסור סקילה ודאי ליכא כתב מעכ"ת נ"י וז"ל – מה שכתב מר נ"י דשיעור בישול הוא בגרוגרות אמת ויציב הוא, כדאיתא בסוגין דהמוציא יין, (דף פ' ע"ב) כל שיעורי שבת כגרוגרות וערש"י שם וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בהל' שבת (פרק ט' הל' א') אולם מה יענה מר נ"י ביום שידובר בו ממתני' דפרק ר"ע (דף פ"ט ע"ב) דשנינן בה תבלין כדי לתבל ביצה קלה וערש"י שם ולפי המתבאר מסוגיין דהמוציא יין הנ"ל דכל שיעורי שבת באוכלין שוין כפירש"י שם א"כ כמו דחייב על הוצאת תבלין כדי לתבל בהן כגרוגרות מביצה קלה ה"נ חייב על בישולן בשיעור זה וע"כ צ"ל טעמא דמלתא דכיון דתבלין אינן עומדין למיכלן בעינייהו רק לתבל בהן אוכלין להכי שיערו בהן כדי צורכן לתבל בהו כגרוגרות ממאכל קל כביצה קלה א"כ ה"נ בנידון דידן כיון דהטהעע ג"כ אינו ראוי לאכילה רק הוא עשוי להכשיר המים הנשפכים עליו א"כ שיעורו כדי לתבל רביעית שהוא שיעור משקין ושיעור זה איכא אפי' במבשל קדירה קטנה ביותר דעכ"פ רביעית איכא וא"כ שפיר אתינן עלה בלתא דאיסור סקילה. ובדברים אלה יתישבו דברי הרמב"ם ז"ל (הלכה הנ"ל) שכתב ושיעור המבשל סממנים כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלין אותן לו והגיה הראב"ד ז"ל כדי לצבוע בגד קטן פי סבכה כמתני' (דף פ"ט ע"ב) והרב פרי מגדים בפתיחתו הכוללת (הלכות שבת ד"ה עוד רגע אדבר) הוסיף להפליא עוד מדוע לא השוה הרמב"ם ז"ל מדותיו למה שכתב במלאכת הוצאה (פרק י"ח הלכה ח') ששם כתב כדברי הראב"ד ז"ל ע"ש דבאמת לפי דרכינו הנ"ל י"ל שפיר דכאן גבי בישול שכתב רבינו סתם המבשל סממנים הנה מלת סממנים כוללת ג"כ תבלין העומדין לאכילה ולריח כלשון המקרא קח לך סמים א"כ לא שייך בהו כדי לצבוע בדברים העומדין להכשיר מאכל או משקה וע"כ כתב כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלין אותן לו ואם הוא באוכלין שיעורן לתבל כגרוגרות מביצה קלה ואם במשקין לתבל רביעית כנ"ל לאפוקי בפרק ח"י גבי מלאכת הוצאה ששם כתב בהדיא סמנים העומדין לצביעה שפיר כתב בהו כדי לצבוע פי סבכה ולזה נתכווין גם בעל מגדול עוז והפר"מ כתב עליו ולא הבנותיו ולדברינו דבריו מבוארין עכ"ד. ועל זה אשיב: הנה מעכ"ת נ"י רצה להמציא דבר חדש אשר לא הוזכר בשום מקום ששיעור בישול תבלין בשיש בהם לתבל כגרוגרות ואשר עשה סמוכין לדבריו אדרבא לענ"ד משם ראיות להיפך דמה דאמרינן שבת (דף פ') כל שיעורי שבת באוכלין שווין כגרוגרות הרי אדרבא שיווי שלהם הוזכר לענין כגרוגרות והיינו דפריך דהשיעור היותר גדול לענין אוכלין הוא כגרוגרות דהיינו בסתם אוכלין אבל יותר מזה לא מצינו ולמה ישוער בעצים יותר מזה אבל לא הוזכר בזה שהיכי ששיעור הוצאה פחות מכגרוגרות שיהי' ג"כ השיעור בישול וקצירה וטחינה פחות מכגרוגרות אם יהי' בו לתבל כגרוגרות דכה"ג לא הוי שתיק השס' להשמיענו בשום מקום ובפי' נראה מדברי הרמב"ם ה' שבת (פ' ח' ה' ט"ו) דגם בשוחק תבלין וסמנים לא מחייב משום טוחן בפחות מכגרוגרות. גם מדברי הרמב"ם ה' שבת (פ' ט') הוא ראי' להיפך דאם איתא דכל השיעורים שהם לענין הוצאה הם ג"כ לענין בישול א"כ יתחייב בחלב בהמה טהורה בכדי גמיעה ובטמאה בכדי לכחול עין א' ובשמן בכדי לסוך אצבע קטנה ובדבש בכדי ליתן על הכתית בבישול כמו בהוצאה ומכל זה לא הוזכר ברמב"ם ואפילו במים שכתב השיעור לענין בישול בכדי לרחוץ אבר קטן לא שוי השיעור לענין הוצאה מלבד שגם לשיעור של המים ושל הסממנים לא מצאנו מקורו כמו שכבר הקשה הכס"מ בשם רמ"ך וכנגד זה יהי' קולא דבשאר משקים ששיעור הוצאתן ברביעית גם בבישול לא יתחייב רק בשיעור רביעית וגם מזה לא הזכיר הרמב"ם מאומה ומה שרצה מר נ"י לומר שמשכ' הרמב"ם ושיעור המבשל סממנים כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלים אותם לו שכוונתו גם לתבלין שנקראו סממנים כדכתיב סמים – מלבד שלא מצאנו בשום מקום תבלין נקראו בשם סממנים ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וכן סמים וסממנים הם לשונות חלוקות גם בלא זה אי אפשר לומר כן שהרי לשון סמים נאמר על הבשמים וא"כ יהיו גם בשמים בכלל סממנים והרי במיני בשמים חייב בהוצאה בכל שהן וא"כ יתחייב גם בבשול בכל שהן ולא יהי' בהם שיעור כלל גם איך אפשר לפרש דמה שכתב הרמב"ם שחיוב סממנים תלי אם יהיו ראויין לדבר שמבשלים אותן לו שכוונתו בתבלין לתבל כגרוגרות דאיך נכלל זה בלשון לדבר שמבשלים אותן לו ואיזה גבול יש בזה שהרי לקדרה גדולה צריך הרבה ולקדרה קטנה מעט, ולכן ודאי שלא נתכוון הרמב"ם בזה רק לענין צביעה וכמו שפי' הלח"מ כוונתו אבל לענין בישול תבלין שיעור החיוב כגרוגרות דוקא כמו בשאר אוכלין וכמו שכתב הרמב"ם לענין טוחן תבלין וכנ"ל. כנלענ"ד הקטן יעקב.