בנין ציון/יח
אלטאנא, יום ו' י"ט אייר תר"ט. להרה"ג וכו' מ"ה יצחק דוב ב"ב הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א. על מה שכתב מעכ"ת נ"י – וז"ל. – מה שכתב מר נ"י לאסור לערות מים חמין מכלי ראשון על עלי ירקות (טהעע) אין צריך חיזוק והענין ברור באין פקפוק לכל מעיין במקור ההלכה דמאחר דאין שום הפרש בין מבשל באש עצמו למבשל בתולדות אש כגון מים חמין או דופני כלי שהוחמו באש וכה"ג כולם בסקילה כדאי' להדיא בשבת (דף ל"ח ע"ב ודף קמ"ה ע"ב) ופסקוהו כל הפוסקי'. וכיון דלר"ת עירוי מבשל לפחות כדי קליפה, עיי' פרמ"ג י"ד סי' ס"ח, ממילא דהנדון שדברו עליו הרבנים הנ"ל הוא אסור גמור. ואין ר"ת יחיד בסברתו זאת דרבים מאבות העולם סוברים כן, הלא המה: רש"י, רמב"ם כמ"ש הה"מ בכוונתו פ' כ"ב, ובס' ארוך מש"ך סי' ק"ה כתב שגם הסמ"ג סובר כן ושכ"נ דעת סה"ת והג"מ ושכן דעת הסמ"ק והרוקח והרא"ם בסי' וראב"ן סי' כ"א ור"מ ריקנטי והאגודה ושכן מסיק רבנו ירוחם ושגם מסקנת הרא"ש נראה כן. ובש"ע סי' שי"ח סתם כן, א"כ מי יוכל להרים יד נגד כל הנך אריוותא וממילא דהאופן שבאה השאלה עליו הוא נוגע לאיסורא דאורייתא ממש. (ועי' מ"ש הגרא"ו בסי' ס"ח ס"ק כ"ז שלענ"ד דבריו תמוהין מאד דהוכחתו כבר דחו תוספ' עצמם בזבחים שם). אמנם גם התקנה שדבר עליה מעכ"ת נ"י והוזכרה גם בפרמ"ג דהיינו לערות חמין מכ"ר על העלי טהעע מע"ש ליבשם אח"כ לגמרי ואז אם מערין עליהן בשבת הוי א"ב אחר בשול צריכה עיון גדול לפענ"ד, ואלה הדברים שקשים למיעוט בינתי עליה. (א') לפמ"ש האו"ה כלל ל"ד סימן ט"ו דקערה צריך ס' נגד כולה לפי שמערין עליה כמה פעמים ונשאר בה הבליעה כל פעם והולך ובולע מידי יום יום בכולה דוקא בערוי של פ"א אמרינן שאין בולע אלא כדי קליפה וכו' אבל בכה"ג ודאי בולע בכולו וכו' יעייש"ה וקלסיה הב"ח בסי' צ"ה, גם הט"ז שם ס"ק י"ב מביאו וכן נראה דעת רמ"א בת"ח כלל ל"ג דין ד' שכתב וז"ל כתבתי לדין זה ללמוד ממנו לדין ערוי דאוסר כדי קליפה דיותר יש לזהר בפעם ב' מבפעם א' וכו' עכ"ל ואע"ג דהחוו"ד בסי' צ"ה ס"ק ט' תמה על האו"ה אין דבריו מוכרחים כ"כ ועיין פרמ"ג י"ד סי' ס"ח בשפ"ד ס"ק כ"ז ולבוש א"ח סי' תנ"א סעיף ד' ובחק יעקב שם ס"ק כ"ט ובהגעלה אחר שנפגם פשיטא דאין קו' הפרמ"ג חמורה כ"כ ודו"ק ועיי' או"ה כלל נ"ח דין מ"א. וממילא דכמו דלהאו"ה וסייעתו יש חלוק בין עירוי אחת להרבה לענין בליעה ופליטה הה"נ דלענין בשול יש לומר כן, ואפשר דלגבי מאכל כ"ע מודו, ויהי' איך שיהי' מידי ספקא לא נפקא ומנ"ל להקל בדבר הנוגע לדאורייתא. (ב') לפמ"ש תוס' פ' כירה ד' ל"ט ד"ה כל בחד תירוצא דכל שלא נתבשל ממש מע"ש אין שורין אותו אפילו בכ"ש דמחזי כמבשל ומשמע דאפילו בנשרה גם מע"ש בכ"ש אפ"ה אין שורין אותו בכ"ש בשבת ולא אמרינן ממנ"פ אם כ"ש מבשל הרי כבר נתבשל מע"ש ואם אינו מבשל הלא גם בשבת אינו פועל כלום זה לא אמרינן, דעכ"פ מחזי כמבשל, וזו היא הכוונה האמתית של הגהת מרדכי פ' כירה (ודלא כשהבינו הב"ח שבמג"א סי' שי"ח ס"ק י"ד ועיי"ש בב"ח עצמו דלפירושו הוה ההגמ"ר נגד המשנה לכאורה) וכן הבינו הא"ר שם ס"ק י"ב וכן משמע מפרמ"ג בא"א ס"ק י"ד (ותיבת והגמרא שכתב הוא ט"ס וצ"ל והגהת מרדכי) ואפילו לתירוץ האחר של תוס' ולהמתירי' בכ"ש עיי' א"ר ס"ק י"ב י"ל דבעירוי מודו דכל שלא נתבשל מע"ש ממש בכלי ראשון כי אם בערוי מכ"ר אסור לערות עליו בשבת וכדעת התו' וש"ע עיי' מג"א ס"ק י"ד וט"ו וא"ר ס"ק י"ב וי"ג. (ג') דעל ידי הערוי של ע"ש לא נתבשל כי אם כדי קליפה מצד העליון של אותם העלין שקלוח המים יורד עליו ממש אבל לגבי צד התחתון מקרי נפסק הקלוח והיא לא נתבשלה עדיין, וכן בשני עלים התחובין זב"ז דשכיח טובא יש לחוש לזה ע"ד הא דאמרינן פ' כל שעה דף ל"ט ע"ב לא ליחליט אינש תרי חטי וכו', ועוד היכא שהרבה מהעלין מונחים בקדרה ודאי דאין הערוי שמע"ש מבשלת רק העליוני' ולגבי התחתוני' מקרי נפסק הקלוח וממילא דאם בשבת מתהפכים (כטבע דברים הצפים במים) ונעשו עליונים למטה ותחתונים למעלה הוי בשול חדש. אע"כ לפענ"ד הדבר צע"ג מאד: עכ"ד דמר נ"י. על זה אשיב: מה שהשיג מעכ"ת נ"י על התקנה שכתבתי בשם הפרי מגדים לערות מע"ש על טהעע מכ"ר ואז יכול לערות גם בשבת – יצדק אם הטהעע יהי' דבר גוש אבל לפענ"ד אין הדבר כן כי אחר שכל עלה ועלה לעצמו והעלה דבר דק מאוד ואיננו יותר מכדי קליפה א"כ כשנתבשל העלה כדי קליפה ע"י עירוי כבר נתבשל כל העלה מע"ש ואף דע"י שנתייבשו ונצטמקו העלים לפעמים נראים עבים קצת מה בכך הא חלולים הם ונכנס הקילוח לתוכן ולכן אין ראי' מלא לחלוט אינש תרי חטי דשם החטה דבר קשה עב ויבש ואם נדבקה בצירה של אחרת אין נכנס שם הקילוח אבל העלים הם קלים וצפים ודאי נכנס קילוח המים ביניהם אפילו מונחים הרבה זע"ז (מה שאינו שכיח כלל כי לא נצרכים הרבה לעשות המשקה) וכל שכן שאין לחוש לצד התחתון של העלה לומר ששם נפסק הקילוח שהרי זה אפילו בחטה לא חיישינן דא"כ אפילו אחת אחת לא היו יכול לחלוט בדרך חליטה לשפוך הרותחים עלי' ולכן כשנחשוב בישול כדי קליפה מלמעלה ומלמטה לא נשאר בו עוד מה שלא נתבשל אפי' עב קצת. גם מה שפשוט למעכ"ת נ"י דהקלוח שבא מצד העליון לתחתון וכש"כ לעלים שתחתיו מקרי נפסק הקלוח לא נלענ"ד שהרי לפי המבואר בי"ד סי' צ"ב ס"ז אמרינן דקלוח מכלי ראשון שנזחל ע"ג כירה עד שהגיע לקדרה מקרי לא נפסק הקלוח כל זמן שהיד סולדת בו והוא מתה"ד סימן קפ"א שלמד כן מהא דאמבטי דפרק כירה ע"ש הרי דגם לענין בישול של שבת מקרי לא נפסק הקילוח אפילו נמשך דרך קרקע מכלי ראשון כש"כ כשבא הקלוח מעלה עליון לתחתון הן אמת שמדברי האו"ה שהביא הש"ך סי' צ"ה ס"ק י"ח דעירוי אינו אוסר רק אותו כלי שנח הקילוח עליו לא משמע כן וכבר הקשה הפ"מ שם סתירה זו ע"ש שהאריך והניח בצ"ע אכן לענ"ד גם האו"ה מודה בנדון זה דלא מקרי נפסק הקלוח דהוא לא איירי רק כשנפל הקלוח על הכלי שהוא דבר קשה שנח שם מעט ומשם ירד לכלי אחר זה דן ככלי שני אבל בנפל על דבר רך וחלל מעליון לתחתון ודאי לכ"ע לא מקרי נפסק הקלוח. ולכן לענ"ד אפילו הי' כאן איסור בישול ודאי לדינא אין חשש בתקנת הפ"מ כיון שנתבשל הכל מע"ש וכש"כ שדי בכך כיון דלהרבה פוסקים ובראשם הרשב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן עירוי אין מבשל כלל וכבר פליגי אמוראי בירושלמי בזה וגם הפ"מ (סי' ס"ח) לא קרא לי' רק ספק איסור דכתב ואנן קיי"ל עירוי מבשל כ"ק מספק לחומרא שמא הלכה כר"ת אבל מכ"מ למעשה אני מסכים עם מר נ"י שטוב יותר לבשל העלים מעט מע"ש ממש בכלי ראשון ולייבשם למען לצאת כל החששים שאפשר שיתהוו. רק אזכיר עוד למען הצדיק את ישראל שמה שכתב הרב השואל נ"י שהעושים כן לערות על טהעע בלתי מבושל מע"ש נכשלים בספק איסור סקילה שזה אינו לענ"ד דאיסור סקילה ליכא שהרי שיעור בישול שבת הוא כגרוגרות ושיעור כזה ודאי ליכא בבישול כ"ק מהטעע שרגילין ליקח אפילו לבשל קדרה גדולה ועכ"פ ליכא בזה יותר מאיסור חצי שיעור וכבר נסתפק בשו"ת חכם צבי (סי' פ"ז) אם חצי שיעור בשאר איסורים שאינם איסורי אכילה דאורייתא או דרבנן ואף שהגהת משנה למלך ה' שבת (פ' י"ח) השיג עליו והוכיח מרש"י שבת (דף ע"ד) דאסור מן התורה (ועיין בפרי מגדים א"ח בפתיחה כוללת שהאריך בזה) לענ"ד שיטת רש"י בזה לא דכולי עלמא הוא ותלי בפלוגתא דראשונים שהביא המ"ל ה' שבועות (פ' ד') אם בשבועה ח"ש אסור מה"ת דלדעת הרמב"ם והר"ן שאסור משום דחזי לאצטרופי גם במלאכת שבת אמרינן כן כיון דחזי לאצטרופי אבל לשטת הרמב"ן והיש מי שאומר שהביא הר"ן דטעם דחזי לאצטרופי לחוד לא סגי לאסור ע"ש גם בשבת לא אסור מן התורה רק מדרבנן ואף דמדברי רמב"ן נראה דבשבועה אפילו מדרבנן לא אסור י"ל דמשום חומרא דשבת אסור וא"כ אפשר דליכא בזה רק ספק איסור דרבנן אבל עכ"פ איסור סקילה ליכא. כנלענ"ד הקטן יעקב.