בן סירא/פשיטתא/כא

(כא, א) [כא, א]

(כא, ב) [כא, ב] ברי סגי הות עריק מן חטהא ואן תקרב לותה נכתך:

(כא, ג) [כא, ב] איך שני אריא הי כדבותא ומחבלא נפשתא דבני אנשא:

(כא, ד) [כא, ג] סיפא דתרין פומוהי זניתא ולמחותה לית אסיותא:

(כא, ה) [כא, ד] מן צפרא ורמשא מחרבא מדירא ואפדנא סגיאא עקרא:

(כא, ו)

(כא, ו?) [כא, ה] צלותא דמסכנא איך דמן פומא לאדנא וקדם דינא דעלמא סלקא:

(כא, ז) [כא, ו] סנא מכסנותא לגברא עולא ודדחל אלהא תאב מן לבה:

(כא, ח) [כא, ז] חכימא מן לוקבל עינוהי משתודע ובקא הו כעגל לעולא:

(כא, ט) [כא, ח] דבנא ביתה בחילא דחברוהי מכנש כאפא ליגרה:

(כא, י) [כא, ט] איך מסקתא דחלא ברגלוהי דגברא קשישא הכנא תוקפהון דעולא לות נורא:

(כא, יא) [כא, י] שבילה דרשיעא תוקלתא הי לה מטל דחרותה גובא הי עמיקא:

(כא, יב)

(כא, יג) [כא, יא] דנטר נמוסא אלץ יצרה ודדחל אלהא לא נחסר לה מדם:

(*) [כא, יב]

(כא, יד) [כא, יג] מדעא דחכימא איך מבוע דמיא נסגא ותרעיתה איך מיא דחיא:

(כא, טו) [כא, יד] לבה דרשיעא איך גובא תבירא וכל יומי חיוהי חכמתא לא יאלף:

(כא, טז) [כא, טו] מלתה דחכימא שמע לה חכימא ולה מורא ועליה מוסף:

(כא, יז) [כא, טו] ושמע לה סכלא ועליה גחך ורמא לה לחד מן גבוהי:

(כא, יח) [כא, טז] שועיתה דרשיעא איך טענא יקירא באורחא וכל ממללה דזדיקא טובותא:

(כא, יט) [כא, יז] פומה דחכימא מתבעא בכנושתא ולמללה נסימון לבהון:

(כא, כ) [כא, יח] איך בית אסירא הי חכמתא לסכלא ומדעא לשטיא איך גומרא דנורא:

(כא, כא) [כא, יט] איך מצידתא הו יולפנא ברגלוהי דסכלא ואיך אסורא על ימינה:

(כא, כב) [כא, כ] סכלא בגוחכא מרים קלה וגברא חכימא בניחא גחך, [כא, כא] איך קולבא דדהבא חכמתא לסכולתנא ואיך צפתא על אידה דימינא:

(כא, כג) [כא, כב] רגלוהי דסכלא עאלן בעגל לגו ביתא וגברא חכימא מרכן אפוהי:

(כא, כד) [כא, כג] סכלא מדיק מן תרעא לגו ביתא ואיקרא דגברא דנקום מן לבר ונמלל:

(כא, כה) [כא, כד] סכלותא הי לבר אנשא דצתא על תרעא ולחכימא קשא צערה:

(כא, כו) [כא, כה] פומא דרשיעא בגושמא דנפשה ממלל ובמתקלא ממלל חכימא:

(כא, כז) [כא, כו] פומה דסכלא הויו לבה ופומה דחכימא בלבה:

(כא, כח) [כא, כז] כד לאט סכלא למן דלא חטא לה הויו מליט לנפשה:

(כא, כט) [כא, כז] עייקא נפשה דחכימא על סכלא מטל דלא ידע מנא נאמר לה: