בן סירא/פשיטתא/יט

(יט, א) [יח, ל] ברי בתר שאלת נפשך לא תאזל ומן גרתא כליה:

(יט, ב) [יח, לא] אן גיר תעבד צבינה דנפשך איך הו הו יעבד צבינה דסנאא:

(יט, ג) [יח, לב] לא תחדא בסגיאיתא דתפנוקא דלא חד תרין תהוא מסכין:

(יט, ד) [יח, לג] לא תהוי מוסכין ורוי וזליל ופקק כד מדם לית:

(יט, ו) [יט, א] פעלא רויא לא נעתר ודרחם בסרא נארת מסכנותא:

(יט, ז) [יט, ב] חמרא ואנתתא מפחזין לבא ודמתדבק לזניתא נאבד:

(יט, ח) [יט, ג] נפשא חציפתא תאבדי מרה [יט, ד] ודמהימן בעגל חסיר רעינא הו דמחבל נפשה וסגי בישתה:

(יט, ט) דחדא על בישתא נהוא תברא ודתנא מלתא חסיר רעינא:

(יט, י) לעלם אל תתנא מלתא ואנש לא נחסדך:

(יט, יא) ברחמא ובסנאא לא תדגל ואן אית לך חטהא בעי עליהון ולעלם קרצא דאנשא לא תאכול:

(יט, יב)

(יט, יג)

(יט, יד) דלא מאן דשמע נסניך ואיך סרוחא נחשבך:

(יט, טו) שמעת מלתא תמותי בלבך לא הות גארא דתבזעך ותפוקי:

(יט, טז) מן קדם מלתא מחבל סכלא איך דמחבל ילדתא מן קדם עולה:

(יט, יז) איך גארא דמחא בחרותה דגברא הכנא מלתא במעוהי דסכלא:

(יט, יח) אכס רחמך דלא נעבד דביש ואין עבד דלא נוסף:

(יט, יט) אסכ קרבך דלא נאמר ואין אמר דלא נתנה:

(יט, כ) אכס רחמך מטול דכמה זבנין הוא מאכל קורצא סריקא ולא לכל מלא נהימן לבך:

(יט, כא) אית גיר דחטא ולא מן לבה ואית דמתתקל ולא תהימניוהי:

(יט, כג) מלא דנביותא סכל חכמתא דחלתא דמריא ודחלתא דלאהא הי הי חכמתא:

(יט, כד) לית חכימא דביש ולית לרעיתא דחטיא דסכולתנותא:

(יט, כה) אית ערימותא דבריא חטהא ואית סכלא דחסיר חטהא:

(יט, כו) ואית חסיר מדעא דמתפצא מן חטהא ואית יתיר מדעא דחטא:

(יט, כז) אית ערים רצבא למדגלא ומתעקם למגלו דינא:

(יט, כח) אית דמתחזא איך מכיכא ואיך תביר נפשא וגו לבה מלא נכלא:

(יט, כט) אית דמרכין אפוהי ומתרעא בישתא ובאתר דלא ידעין ליה קרין ליה כאנא:

(יט, ל) אית מטול דלית ביה חילא מתכל מן דלמחטא ואין משכח ליה למבאשא(?) מבאש:

(יט, לא) אית דמן חזוא דאפוהי פרש ליה גברא ומן קבול ידע ליה חכימא:

(יט, לב) חזוא דגברא מחוא עבדוהי ופסעתיה דבר אנשא מסהדן עלוהי: