בן סירא/פרנקל/מח

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

(מח, א) כאש מתלקחת פרץ אליהו הנביא ודבריו כלפידים בוערים:

(מח, ב) הפקיד עלימו רעב ובקנאתו לאלהיו המעיטם:

(מח, ג) בדבר יי עצר את השמים ושלש הוריד אש מנהם:

(מח, ד) מה גדלת אליהו במופתים ומי ידמה לך ביקר:

(מח, ה) ברוח יי מת החיית ומירכתי שאול העליתהו:

(מח, ו) מלכים ונסיכים הורדת מכסאותם ומשפטי יי ידעת מסיני ומחורב:

(מח, ז) נסכת מלכים לרדות בעם ונביאים הקימות תחתיך:

(מח, ח) בסער נלקחת שמימה וברכב אש נשאת מרום:

(מח, ט) כעת הוכנת לעשות שפטים ולהשיב אף יי טרם התכו:

(מח, י) והשיבות שבטי בני יעקב ולב בנים על אבותם:

(מח, יא) אשרי כל רואיך ואשר נמו באהבה שנתם כי חיה נחיה כולנו:

(מח, יב) בהלקח אליהו בסערה צלחה רוח יי על אלישע:

(מח, יג) מימיו לא נשא פני משל ואיש לא משל ברוחו:

(מח, יד) לבו יצוק בל ימוט ועוד בקברו רוחו מתנבא:

(מח, טו) בחייו נתן מופתים ועוד במותו הפליא לעשות:

(מח, טז) עוד לא שב העם מדרכו ולא סר מפשעו עד הגלו מעל אדמתם ועל כל פני הארץ נפוצו:

(מח, יז) אך שריד נשאר ונשיא מזרע דוד וילכו אלה בטוב ואלה בקרי:

(מח, יח) [מח, יז] חזקיהו החזיק חמות הקריה ויכלכל אותה במים:

(מח, יט) [מח, יז] בקע בצור תעלה ויבא מימיו העירה:

(מח, כ) [מח, יח] בימיו עלה סנחריב וישלח את רבשקה מלכיש:

(מח, כא) [מח, יח] ויתאמר בגאון לבבו וינף על ציון ידו:

(מח, כב) [מח, יט] ותרפה יד ולבב העם ורטט החזיקם כמו אשה בציריה:

(מח, כג) [מח, כ] ויצעקו אל ה' אלהי הרחמים וישטחו אליו כפימו וישמע יי ויצילם ביד ישעיהו:

(מח, כד) [מח, כא] ויך מכה במחנה אשור ומלאך יי השחיתם:

(מח, כה) [מח, כב] כי מלא חזקיהו אחרי יי וילך בדרכי דוד אביו כאשר צוהו ישעיהו נביא גדול ויקר:

(מח, כו) [מח, כג] בימיו שב השמש אחורנית וימי המלך על פיהו נוספו:

(מח, כז) [מח, כד] ברוח קדשו ראה קץ כל דבר וינחם אבילי ציון:

(מח, כח) [מח, כה] אותות הגיד עד סוף הימים ותעלומות סיפר בטרם צמחו:

קישור: [1]