בן סירא/פרנקל/מו

(מו, א) אחרי משה קם יהושע בן נון איש חיל ונביא יי:

(מו, ב) כשמו כן הוא כי הושע הושיע את בחירי אל נקם השיב לצריו ולעמו הנחיל נחלה:

(מו, ג) בנטות ידו עשה חיל ובהנף ידו כבש ערים:

(מו, ד) מי כמוהו גיבור במלחמה בלחמו את שנאי אלוה:

(מו, ה) הלא על פיהו דמם השמש ויום נעשה יומים:

(מו, ו) במצור מצריו פלל לאל ויעתר לו יי וימטר אבני ברד עלימו:

(מו, ז) הרעים כרעם ממרום עלימו ויכלם עד כלה למען יכירו חצי שדי אשר היו בעוזריו:

(מו, ח) הוא וכלב בן יפונה עשו גדולות בימי משה כי עמדו בפרץ העם וישקיטו את תלונותם:

(מו, ט) לכן מששים רבוא לבדם נשארו לרשת נחלה בארץ זבת חלב ודבש:

(מו, י) הגדיל יי כח כלב עד זקנה לעבר בארץ הרים לרשתה:

(מו, יא) למען דעת כל בית ישראל מה טוב לכת בדרכי יי:

(מו, יב) וגם השופטים איש איש בשמו אשר לא סרו מאחרי יי ולא זנו אחרי לבבם ברוך זכרם:

(מו, יג) עצמותם ינובון במשכבותם בזרעם יברך זכרם כי ינחילו כבודם למו:

(מו, יד) שמואל הנביא ידיד יי הקים משרה בישראל וימשח נסיכים לעמו:

(מו, טו) בדתי אלהים שפט את העם ויי פקד את יעקב:

(מו, טז) עד מותו נמצא לבבו נאמן ואמונתו ענתה בו כי חוזה אמת הוא:

(מו, יז) כי הקיפהו אויביו הקריב טלה לעלה ויי ענהו בהרעימו ממרומים ומשמים נתן קולו קול עז:

(מו, יח) שרי צר רעץ ארצה ויקרקר כל סרני פלשת:

(מו, יט) נגד יי ומשיחו העיד במותו כי נקתה ידו משוחד מחוט ועד שרוך נעל וצדקתו ענתה בו:

(מו, כ) ואף אחרי מותו נבא למלך אחריתו ומעפר השמיע קולו כי חטאת מושל העם תמחה.

קישור: תרגום פרנקל, פרק מו