בן סירא/פרנקל/מג

(מג, א) זהר גבהי שחקים וגאונו רקוע ברקיע מחמדי לב ועין המה:

(מג, ב) השמש תצא והנה אור פלא אלוה תמים דעים:

(מג, ג) בחם צהרים יבשה הארץ מי יכל לעמד לפניה:

(מג, ד) עזה חמתה מני כבשן שלשתים להבתה תלהט הרים ואורה תעור עינים:

(מג, ה) כברק תרוץ לרוץ ארחה מה גדול יי ומהלל עושה:

(מג, ו) ירח עשה לעת ומועד לאות עולם לימים ולשנים:

(מג, ז) מועדי יי עליו נוסדו ונגהו הולך וחסור:

(מג, ח) שמו ירח כי יעשה ירחים ובהפלא ופלא ירבה וימעט:

(מג, ט) כנס תחנות הוא במרומים המאיר לצבאי שמים:

(מג, י) גדודי כוכבים שמה נערכים ואורם יהל בכל הרקיע:

(מג, יא) על פי יי ילכו סדרים לא ייעפון ולא ייגעון:

(מג, יב) הרם עינך לקשת בענן והלל עושהו כי הרים קרנו בהוד והדר:

(מג, יג) ככדור יכתר פני שמים ויד יי עשהו וירקיעהו:

(מג, יד) הוא צוה וישלג שלג ובדברו ברקים יפוצו חוצה:

(מג, טו) יפתח אוצרו ועננים יפרוצו וכעוף יעופו על כנפי רוח:

(מג, טז) בעזו יצבר ענני שחק ואבני ברד נתכו ארצה:

(מג, יז) ממראה עיניו הרים יתפלצון ומקול רעמו תנוט ארץ:

(מג, יח) בדברו נשב תימן וצפון ושלג יעיף כעוף מעופף ויצברהו כארבה לחמרים:

(מג, יט) לבנת מראהו תשמח עינים ועל מטרת עזו ישתומם כל לב:

(מג, כ) כפור כמלח יפזר ארצה ומים יקפיא לחצים שנונים:

(מג, כא) מצפון ישב רוחו ונוזלים קפאו על מקוה מים יתך וילבישם שריון:

(מג, כב) באפו יפרק הרים ישימון ישים לבער וצמחי יער יבער כאש אכלת:

(מג, כג) ולהשקיט אלה איד יעלה וטל ירד ומחדש פני אדמה:

(מג, כד) בדברו ישביח דכיי ים שם איים נטעו הנה והנה:

(מג, כה) יורדי ים יספרו מוראם ואנחנו שמענו ונפעמנו:

(מג, כו) המה יראו מעשי יה כי בין חיות שונות ותנינים יעבורון:

(מג, כז) הכל פעל אל למענו וברוח פיו הכל נוצר:

(מג, כח) ולמה אוסיף עוד לספר אם אין ספרות לו:

(מג, כט) סוף דבר רוח יי בכל:

(מג, ל) כי אם רוממנוהו מה הוא והוא רם על רמים:

(מג, לא) גדול יי ונורא מאד ולגדלתו אין חקר:

(מג, לב) רוממוהו בעז ותעצומות ואל תחדולו ולא תשיגוהו:

(מג, לג) אי זה עין שזפתו ואי זה פה מהלל להללו כרב גדלו:

(מג, לד) ואפס קצה פלאיו נשורה ורבם ממנו נפלאו:

(מג, לה) כי יי יוצר הכל ומחכמתו אצל ליראיו: