בן סירא/פרנקל/לז

(לז, א) רעי רעי כל פה מצפצף ואין רע זולתי בפה:

(לז, ב) אכן רעים נהפכו למרעים מרים המה ממות:

(לז, ג) הוי מבטן מי פרצה המכשלה ותכס את עין כל הארץ:

(לז, ד) בטוב הרע כל איש מתרועע וכי תקרה איד כל איש מתנודד:

(לז, ה) למלאות בטנם יכחשו לו ונגד אויב יתפשו מגן להגן בעדו:

(לז, ו) אל תשכח הרע בלבבך וכי מצאה ידך זכרהו:

(לז, ז) כל יועץ מרים עצתו ויש יועץ אך לטובת נפשו:

(לז, ח) לכן השמר מיועץ בטרם בחנתו פן ייעצך להכשילך:

(לז, ט) היטבת לעשות יאמר לך ומנגד יעמד לראות מה יקרה:

(לז, י) את איש עוין אתך אל תיועץ ולאיש קנאה לא תגלה סודך:

(לז, יא) כי כנועץ אישה על צרתה ורך לבב על מלחמה כן הוא:

(לז, יב) התשאל כנעני על מחירך וקנה על ערך מרכלתך:

(לז, יג) התתיעץ את כילי עלי תגמול את אכזר על חמלה ואת עצל על עבדה:

(לז, יד) התקח עצה משכיר שנה לכלות מלאכה או מעבד נרפה עלי יגיעה:

(לז, טו) את כל אלה לא תועץ כי אם שית לבך לברי לב ואשר יראת יי בלבבם:

(לז, טז) אשר לבבם כלבבך ובצרתך להם צר:

(לז, יז) את לבבך הועץ כי אין נאמן ממנו וטובה עצתו שבעתים מעצת צופים על ראש הפסגה:

(לז, יח) ובכל זאת קרא אל יי אלהיך לבעבור יורך בדרך תבחר:

(לז, יט) בטרם החל דבר הועץ כי לפני מעשה עצה:

(לז, כ) הכרת פנים אות היא על תמורת מחשבות הלב:

(לז, כא) ואחת מארבע תולד אם טוב ואם רע אם חיים ואם מות וארבעתם ביד הלשון:

(לז, כב) יש ערום יוכיח רבים ולא יועיל לנפשו כי אך בשפתיו יתחכם:

(לז, כג) בוז יבוזו לו ואת לחם חקו יחסר:

(לז, כד) כי יי צפן משכל לבבו וחכמה בטוחות אין:

(לז, כה) אך יש חכם יחכם לנפשו ופרי שפתיו יסלסלהו:

(לז, כו) פי נבון יזרה דעת ולו עצה ותושיה:

(לז, כז) ברכות יחולו על ראשו וכל רואיו יהללוהו:

(לז, כח) מספר שנות אנוש חצצו ולימי ישראל אין ספורות:

(לז, כט) איש תבונות יהולל בקהל וזכרו לא יסוף לנצח:

(לז, ל) בני השכל כל חלדך עליך ואם עולה בלבבך הרחיקה:

(לז, לא) לא יכון כל דבר לכל אדם ולא יסכן כל נפש לכל חפץ:

(לז, לב) אל תתענג רב דשן נפשך ואל תלעיט בטנך מעדנים:

(לז, לג) כי ברב אכל רב מכאוב ותבואת זולל כאב בטן:

(לז, לד) הרוגי זוללות עצומים ומכלכל ארוחתו יאריך ימים: