בן סירא/פרנקל/טז

(טז, א) אל תבקש המון בנים ריקים ואל תתפאר בם כי רבו אם נלוזים הם ויראת יי אין:

(טז, ב) אל תאמין בחייהם ואל תבטח על רבם:

(טז, ג) וטוב בן אחד ותמים מאלף בנים מרעים:

(טז, ד) וטוב הלך ערירי מרב בנים משחיתים:

(טז, ה) כי ביד חכם אחד נושבה קריה ותרבות חטאים נכרתה:

(טז, ו) כהנה רבות ראתה עיני ועוד רבות שמעה אוזני:

(טז, ז) אש יי בער בעדתם ומחמת שדי גוים נצמתו:

(טז, ח) לא נשא פנים לקהל רפאים אשר בזדון רוחם מרדו בו:

(טז, ט) לא חמל על שנאי לוט וישחיתם על רהבם:

(טז, י) ולא חס על גוי נבל אשר בפשעם התגאו:

(טז, יא) הלא ששים רבוא רגלי על מרדם נכרתו:

(טז, יב) פעם נגעו ופעם רוחמו פעם הוכו ופעם נרפאו וימלטו בחסדו ואיך ימלט אחד במריו:

(טז, יג) הן רחמים ורוגז עמו נשא חטא ופקד עון:

(טז, יד) כרב חסדו כן תגרתו ישלם לאיש כמעשהו:

(טז, טו) לא ימלט רשע בחמסו ותקות צדיק לא תאחר:

(טז, טז) לבו יחיל לחסד אלוה כי פעל איש ישלם לו:

(טז, יז) אל תאמר מפני יי אסתר האם יזכרני ברום שחקיו:

(טז, יח) בהמון צבאיו לאפס נחשבתי וביצוריו אין מספר לאין דמיתי:

(טז, יט) הן השמים ושמי השמים ירופפון מגערתו וים ויבשת מפניו יתגעשו:

(טז, כ) הרים וגבעות ומוסדי ארץ מתחוללים באפו ועיני בני אדם יראו ולא יבינו:

(טז, כא) רוח אנוש לא יכיל עצתו ונסתרה דרכו לעיניו כסער לא שזפתו עין:

(טז, כב) מי יגיד לנו משפטו ומי יבין עצתו:

(טז, כג) כי משטרו רחוק ממנו ורק באחריתו יודע תכליתו:

(טז, כד) לב ענו ישכיל ויבין ולב נבוב יתעה במבוכה:

(טז, כה) לכן בני קח לקח ושים אמרי בלבבך:

(טז, כו) כי לקח מוסר הודעתיך אלפתיך עצה ודעת:

(טז, כז) כל יצורי שדי בחכמה נוסדו ולכל אחד חלק חלקו מיום הוסדו:

(טז, כח) לעד לעולם שפר תארם ואיש על משמרתו עמד מדור לדור:

(טז, כט) איש באחיו לא יפגעו ישלים חקו ולא יעבר:

(טז, ל) ויבט עלי תבל ארצו וימלאנה כל טוב אין ספרות למו:

(טז, לא) וייצר כל נפש חיה מעפר וכלם אל עפרם ישובון: