בן סירא/פרנקל/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(ו, א) [ו, א] אל תתהפך מאוהב לשנא כי בשת וקלון יכסו פני הפכפך:

(ו, ב) [ו, ב] אל תתנשא בתחבלות לבך ולא תטרף כשור כחך:

(ו, ג) [ו, ג] למה יבולון עליך ופריך ישחת ונשארת כעץ יבש:

(ו, ד) [ו, ד] איש און ישחית נפשו ומשנאיו יריעו עליו:

(ו, ה) [ו, ה] מתק שפתים רבו אהביו ולשון למודים תזרה אמרי נעם:

(ו, ו) [ו, ו] עם כל אדם התרועע ובאחד מאלף אל תבטח:

(ו, ז) [ו, ז-ח] אל תשען על רעך אם לא בחנתו בעת צרה:

(ו, ח) [ו, ז-ח] כי רבים יחלו פני נדיב ובעת רעה יתעלמו:

(ו, ט) [ו, ט] גם יש אוהב לשנא יהפך וקלונך יגלה בקהל:

(ו, י) [ו, י] אוכלי שלחנך כאוהבים יסבבוך וביום סופה יזנחוך:

(ו, יא) [ו, יא] באשרך יהיו כמוך גם על בני ביתך יצוו:

(ו, יב) [ו, יב] ובצר לך יחד עליך יתמלאון ויפנו לך ערף:

(ו, יג) [ו, יג] לך מנגד לאיש משנאך וגם מפני אהביך השמר:

(ו, יד) [ו, יד] אהב נאמן מבטח עז מצאו מצא מטמון:

(ו, טו) [ו, טו] רע תמים אין כערכו ולא ישקל כסף מחירו:

(ו, טז) [ו, טז] אהב נאמן מרפא לנפש ירא יי ימצאהו:

(ו, יז) [ו, יז] ירא יי נאמן באהבתו וכמוהו כן רעיו:

(ו, יח) [ו, יח] בני הט מנוער לבך למוסר ושבעת חכמה כי זקנת:

(ו, יט) [ו, יט] והיית כחורש וכזורע ותקצר תבואתה בעתו:

(ו, כ) [ו, יט] מעט מזעיר תעמל בעבורה ומהרה תתענג מפריה:

(ו, כא) [ו, כ] מרה היא לאיש בער ולב כסיל לא ישגה בה:

(ו, כב) [ו, כא] כאבן בחן תכבד עליו ולא יאחר להשליכנה:

(ו, כג) [ו, כב] כי כשמה כן היא רק מעטים יודעיה:

(ו, כד) [ו, כג] לכן בני הקשב לאמרי ואל תבוז לעצתי:

(ו, כה) [ו, כד] תן רגלך בנחשתיה וצוארך בעלה:

(ו, כו) [ו, כה] הט שכמך לסבלותה ומוסרותיה בל תנתק:

(ו, כז) [ו, כו] בכל נפשך חבקה ואשר בארחותיה לבך:

(ו, כח) [ו, כז] דרש וחקר נתיבותיה ותמצא לך וכי מצאתה אל תעזבנה:

(ו, כט) [ו, כח] כי באחרית תמצא מרגוע ותחת עמל חדוה תולד:

(ו, ל) [ו, כט] כבליה יהיו לך מגן וחבליה מעטה תהלה:

(ו, לא) [ו, ל] לבושיה פארי זהב וזיקיה פארי שהם:

(ו, לב) [ו, לא] בגדי חפש תלבישך ועל ראשך כלילת יופי:

(ו, לג) [ו, לב] לכן אם ללקח נכספת הט לבבך אליה ותחכם:

(ו, לד) [ו, לג] כי תקשיב תערים וכי תטה אזן תשכיל:

(ו, לה) [ו, לד] התחבר עם חברת ישישים ואל כל נבון הט לבך:

(ו, לו) [ו, לה] השתעשע תמיד בתורת אלוה והאזן למשלי נבונים:

(ו, לז) [ו, לו] חזית איש תבונות שחר פניו ופקד נוהו יום יום:

(ו, לח) [ו, לז] הגה תמיד בחקות יי ושמר בכל עת מצותיו:

(ו, לט) [ו, לז] והוא יאמץ לבך וישכילך כאשר חפצת:

קישור: [1]