בן סירא/פרנקל/א

(א, א) [א, א] החכמה מאת יי היא ועמו תשכן לנצח:

(א, ב) [א, ב] מי מנה חול הים ונטפי המטר ומי שם צבא לימי תבל:

(א, ג) [א, ג] מי מדד גבה שמים ורחב הארץ ועמק הים ומי חקר חכמת שדי:

(א, ד) [א, ד] החכמה בטרם כל דבר והתבונה מקדם ימי תבל:

(א, ה) [א, ה] עדות יי מקור חכמה ומצותיו הם ארחותיה:

(א, ו) [א, ו] למי נגלו שרשי החכמה ומי יבין עמקי מזמותיה:

(א, ז) [א, ז] תורת חכמה למי נודעה ומי יחקר מצפוני דרכיה:

(א, ח) [א, ח] האחד המלך האדיר והנורא הישב על כסאו:

(א, ט) [א, ט] הוא בראה הוא ראה ויספרה:

(א, י) [א, י] על כל יצוריו שפכה בכל בשר נטעה בחסרו ופלג אתה ליראיו:

(א, יא) [א, יא] יראת יי כבוד והדר שמחה ועטרת תפארת:

(א, יב) [א, יב] יראת יי תשמח לב בנתיבותיה ששון ושמחה וארך ימים:

(א, יג) [א, יג] ירא יי יראה טוב באחריתו וביום מותו ימצא חסד:

(א, יד) [א, יד] ראשית חכמה יראת יי בבטן אמם נולדה ליראיו:

(א, טו) [א, טו] באדם הכינה שבתה עולמים ותנחילה לזרעו לירושת עולם:

(א, טז) [א, טז] ירא יי שבע שמחות ואכלי פריה ירויון דשן:

(א, יז) [א, יז] ברכותיה תמלאינה הבית ואוצרותיה כל חדריו כי מתת אלהים המה לשלום:

(א, יח) [א, יח] יראת יי עטרת חכמה מצאיה מצאו חיים ושלום וכל מאהביה כבוד ינחלו:

(א, יט) [א, יט] החכמה תזיל דעת כמטר ותרומם תפארת בעליה:

(א, כ) [א, כ] יראת יי שורש חכמה וצאצאיה חיים יוסיפו:

(א, כא) [א, כא] יראת יי תרחק פשע ומתהלך בה ישיב אף:

(א, כב) [א, כב] איש חמה לא יצדק ומובת רוחו תהרגהו:

(א, כג) [א, כג] ואיש ענו יחכה עד בא עתו וגמולו ישלם לו:

(א, כד) [א, כד] יחריש יתאפק עד כי ירוח לו וכל לשון תהלל חכמתו:

(א, כה) [א, כה] עדות יי תועבת מרע ובמטמוני חכמה משלי דעת:

(א, כו) [א, כו] כי תבקש חכמה שמור אמריה ויי יחלקנה לך:

(א, כז) [א, כז] יראת יי חכמה ומוסר אמונה וענוה תישרנה בעיניו:

(א, כח) [א, כח] בצר לך אל ירך לבך ואל תפן אליו בלב ולב:

(א, כט) [א, כט] אל תהי חנף ביראתך נצור לשונך ושפתי פיך:

(א, ל) [א, ל] אל תתרומם בלבבך פן תוקש ותכלם:

(א, לא) [א, ל] כי יגלה יי הותך וחרפתך תגלה בקהל:

(א, לב) [א, ל] יען כי יראתך כסל ובטנך תכין מרמה: