בן סירא/דוד כהנא/לא
(א) שקד עשיר ימחה שארו,דאגת מחיה תפריע נומה.
(ב) דאגת מחיה תפריע נומה, ומחלי חזק תפריע נומה.
(ב*) רע נאמן תניד חרפה, ומסתיר סוד אוהב כנפש.
(ג) עמלי עשיר לקבץ הון, ואם ינוח לקבל תענוג.
(ד) יגע עני לחסר ביתו, ואם ינוח יהיה צריך.
(*ד) עמל עני לחסר כחו, ואם ינוח לא נחה לו.
(ה) רודף חרוץ לא ינקה, ואוהב מחיר בו ישגה.
(ו) רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(*ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.
(ז) כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.
(ח) אשרי איש נמצא תמים, ויחר ממון לא נלוז.
(ט) מי הוא זה ונאשרנו, כי הפליא לעשות בעמו.
(י) מי הוא זה שנדבק בו, והיה לו שלום, והיה לו תפארה.
(*י) כי ברבות שלום חייו, יהיה לך לתפארת.
(י) מי ברכו וישלם בחייו, הוא לך לתפארת.
(*י) מי יוכל לסור ולא סר, ולהרע רעה ולא אבה.
(יא) על כן חזק טובו, ותהלתו יספר קהל.
- מוסר לחם, ויין יחדו.
(יב) בני אם על שלחן גדול, ישבת, אל תפתח עליו גרנך.
(יג) אל תאמר ספוק עליו, זכור כי רעה עין רעה.
(יד) רע עין שונא אל, ורע ממנו לא ברא.
(טז) כי זה מפני כל דבר תזוע עין, ומפנים דמעה תדמע.
(יז) רע מעין לא חלק אל, על כן מפני כל נם לחה
(*יז) מקום יביט טל תושיט יד, ואל תחד עמו בטנא.
(יח) דעה רעך כנפשך, ובכל ששנאת התבונן.
(יט) הסב כאיש אשר נבחר, ואל תעט פן תגעל.
(כ) דע שרעך איש כמוך, ואכול דבר ששם לפניך.
(כא) חדל ראשון בעבור מוסר, ולא תהיה גרגרן פן תמאס.
(כב) וגם אם בין רבים ישבת, לפני רע אל תושיט יד.
(כג) הלא די אנוש נבון מזער, ועל יצועיו לא ישיק.
(כד) מכאוב ונדד ישנה, ומער ותשניק, ופני הפוכות עם איש כסיל.
(כה) שנות חיים על קרב תולל וקם בבקר ונפשו אתו.
(כו) שנות חיים עם איש נבון, ילין עד בקר ונפשו עמו.
(כז) [ואם יפצירו בך לאכול, סור מן הסבה] ותמצא נחת.
(כח) בכל מעשיך היה צנוע, וכל אסון לא יגע בך.
(כט) וגם אם נאנסתה, במטעמים קוה קוה וינוח לך.
(ל) שמע בני ואל תבוז לי, ובאחרית תשיג אמרי.
(לא) שמע בני וקח אמרי, ואל תלעיז עליי, ובאחרית תמצא דברי.
(לב) טוב על לחם תברך שפה, עדות טובו נאמנה.
(לג) רע על לחם ירגז בשער, רעת רועו נאמנה.
(לד) וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.
(לה) כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.
(לו) נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.
(לז) למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.
(לח) מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.
(לט) שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.
(מ) חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.
(מא) כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.
(מב) מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.
(מה) במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.
(מו) דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם.