בן סירא/בן זאב/לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

חכמת סופרים בלמוד תמצא וחפשי ממלאכה יחכם

איכה יחכם חורש ועודר בפרים מלאכתו ושיחתו בבני בקר

זרע מעניתו הגיון לבו ודאגתו על בליל בקרו

החרש והחושב יום ולילה יגע ומחשבתו למלאכת אמן

חרש אבן לפתוחי חותם תחבולותיו עם מעשה ידיו להתפאר

חרש ברזל על פטישו נצב נחר בשרו משביב אשו ומהלום פעמו תצלנה אזניו

צורף זהב ירקע פחו לציצים ופרחים להוציא כלי למעשהו

נחר גרונו ממפוח ועיניו על תבניתו

ויוצר חרש על גלילו ישב כליו באבנים יכין ובכבשן יצרפנו

לבצע מלאכתו כל דאגתו וכל עתותיו שקולות לפניו

יוצר החומר ביד ובכבד משאה יגע

כל אלה בעמל ידם יעבודו ואיש איש במלאכתו יבין

ואם אמנם לא תכון עיר בלעדיהם כי כשרון המעשים במלאכתם

אפס לעצה לא יכון לבם ובקהל עם לא ירומו

על כסא דין לא ישבו צדק ומשפט בל ידעו

מדע ולקח לא ילמדו ומשלי חכמה אין בפיהם

כי בכשרון מלאכתם ידם גברה ותחבולות במעשיהם יבינו

אכן איש תבונה שם לבו לחכמה ובתורת יי יהגה

חכמת קדמונים ידרוש ובנביאי יי יתבונן

דברי אנשי השם יחקור ובמעמקי סודם ישכיל

בין נסיכי ארץ יתהלך ולפני גדולים יתיצב

משלי חכמים יאלף ומבין אל חידותם

גלילות ארץ יסובב טוב ורע ינסה

ולפני יי ישפוך שיחו וחטאיו להיטיב יבקש

לו יתן יי חכמה וברוח מדע יבוננהו

אתו עצה ותושיה ומפיו יפיק תבונה

עמים לו ישמעו ומפיר שפתיו ישבעו לקח

רבים תהלתו יגידו ושמו יגדל בארץ

תפארתו לעולם תהיה וזכרו לדר דר

חכמתו יתנו בקהל ותבונתו עמים יספרו

בחייו יהלל מאלף ובמותו שם עולם לו