בן סירא/בן זאב/לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כל רע יאמר רע אני ויש רע כשמו

רע נאמן שמר לך כנפשך

אוהב נהפך לאויב עזה כמות שנאתו

אי לרעה הזאת המכסה פני האדמה ערמה ומרמה

רע נבל יקרב ביום טובה ובאידו יתיצב מנגד

רע נאמן נלחם באויב ובצרה הוא מחסהו

הצר בצרת רעו לא די ועוזרו במאדו איש אמונים

הקשב כל עצה והטובה מהן בחר לך

הועץ בלבך כי אין לך נאמן ממנו

כי הוא יחוה לך יותר משבעה צופים במרומי קרת

דע יועצך ובין אל דעתו פן יכונן אל חפצו

אולי ינסה בך מעשהו הטוב הוא אם רע

עשה כי טוב יחוה לך והוא מנגד יתיצב לראות מה אחריתו

אל תתיעץ עם צר עין והעלם מעשיך מאיש קנאה

אל תדרוש עצה מאשה על צרתה ולא מרך לבב על מלחמה לא מסוחר על מרכלתו ולא מקונה על קינינו

לא מכילי על נדיבות ולא מעצל על יגיעה

לא מאיש חמה על רחמים ולא מנבל על ישר

בישרי לבב תועץ אשר לבם כלבך בצרתך צר למו ובטובך יגל לבם

ועל אלה תשפוך שיחך לפני אלהים והוא יישר ארחותיך לפני עשותך הועץ ועשה באמץ לב ובכלותך אל תנחם

ארבעה המה מניעים חפץ הלב משכרת ונזק חיים ומות ומחמה פתוי שפתים

איש חכם בעיניו סכל הוא בעיני כל

יש חכם ויועץ לכל ולנפשו אין כשרון

ויש חכם לנפשו ומבלעדו אין תושיה בו

ויש חכם בפיו וישנא כי פעל ידיו לא ירצה

ויש משכיל יכון לנפשו ובטוב אחרים יטיל גורלו

הוא ישבע ענג כבוד בעמו יירש וזכרו לנצח

בני בחן נפשך בחייך והזר ממנה על משחת

כי לא כל מאכל יכון לכל נפש ולא כל נפש תרצה בכל

אל תפנק לבך במעדנים ולמטעמים אל תתך עיניך

כי ברב אכל רב מכאוב ופושק לועו ירבה מחלהו

שנות זולל תקצרנה ומכלכל ארחתו יאריך ימים