בן סירא/בן זאב/לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מרדך ריק ימצא כזב וחלום שוא שמחת לב בער

מאחד בצל וצופן רוח איש מחזיק בחזיון ליל

מחזה בחלום תמונה במראה לעמת הרואה

מי יתן טהור מטמא ואמת משקר

נחש קסם וחלום הבל המה גם יחד ושוגה בם שומם רוחו

אם לא האמת יי נפקדת אל תתן לחלום לבך

רבים נפתו בחלום ותוחלתם נכזבה

כי אין חפץ יי בכזב וחכמת בני עול בלילה תאמן

גבר מנסה רבה מדעו ואיש נבחן ישכיל דבריו

איש לא נסה מה ידע כי במסה תרב חכמה

רבות חזיתי בנסיוני והמון חלפיות חלפו עלי

פעמים רבות לשערי מות הגעתי ובהם נצלתי

יי עושה רצון יראיו כי רב מבטחם בו

רחוק מצדיקים תוגה ופחד כי ביי מבטחם

אשרי איש ירא יי מה רב מגנו ומה עוד מחסהו

עיני אלהים על כל אהביו מגן ומציל ומשען עוז

מחסה משונא פורק מאויב רופא חולים וסומך נופלים

משוש לב אור עינים וחיי נעימים ושובע ברכות כל אלה כפלים על צדיקים יאתיו

עולות רשעים עול וזבחיהם לא לרצון

אין חפץ ליי בעולותיהם ולא ברוב קרבנותם ישא לחטאתם

מקריב זבח מחיל דלים זובח בן לעיני אביו

לחם צר חיי מסכן וטורפו מידו שופך דם נקי

עשק מחית רעהו חומס נפשו ועוצר שכר שכיר שופך דמו

זה בונה וזה פורץ מה עשו גם שניהם הלא לריק עמלו

זה מברך וזה מקלל בקול מי משניהם ישמע יי

רוחץ למת ושב אליו איכה יטהר

צם על חטאיו ושב אליהם תפלתו מי שימע וצומו מה הועיל