בן סירא/בן זאב/לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אם רב המסבה נשומות אל תתרומם ובראש גדולים לא תשב היה כאחד מהם

חושה על אודותם ועשה אשר נטל עליך או אז תשב

בכל עמלם תקן ועשה ובשמחתם תחד ועל פניהם תכבד

בין גדולים לא תתגדל ולזקנים ממך אל תבוז

בהועד העדה ישישים בראשם ידברו כי בם עצה ותושיה ולבם יחוה דעת

חדל פיך באין שומעים ולא תשים דברך כבסר

ערום יצפון חכמה ולפי חפצו יכין ארחותיו

דבר ישיש כי לך יאתה ימים בך ידברו

דבר נער לעת תבקש השב דבר בטוב טעם ודעת

רב הענין במעט דברים כמבין דבר ומחריש

לפני רעם ברק ולפני חן ענוה

לעת אכול אל תרבה דברים ולא תהיה ממאחרי שבת

השב רגליך הביתה ועשה חפץ לבך אך ביראת יי

ועל אלה ברך שם יי המשביעך מטובו

ירא יי ישמע מוסר והמטיב דרכו מישר ארחותיו

משחר דתו ימצא טוב והפותר אותה לפי חפצו תהי למוקש

משפטי יי נר לרגלי יראיו ומצעדיהם יכונו

רשע יסלף תורה ובפתרון מעקל יישר ארחותיו

משכיל דעת בל יבז ואם נעלמה ורשע נואש יאמר לבו בגובה אפו בל יחוש

נועץ לפני עשותו לא ינחם אחריו

משים משטר לדבריו בל יהגה טיח תפל

בארח כשל בל תלך ולא תגוף באבן בת שתים ראשים

בארח עול בל תבטח ובדרכך השמר מאד

בכל מעשיך דעה יי עושה זאת נוצר עדותיו

מאמין דת אל נוצר פקדיו ובוטח בו לא ימוט