במדבר רבה כא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · כא · ג · >>


הוסף ביאור

ג. [עריכה]

מה ראה הקב"ה ליחס פנחס אחר מעשה זה שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא אמרו חכמים ששה שמות יש לו לזמרי זמרי בן סלוא ושאול בן כנענית ושלומיאל בן צורי שדי

  • זמרי שנעשה על אותה מדינית כביצה המוזרת.
  • בן סלוא בן שסילא עון משפחתו.
  • שאול שהשאיל עצמו לעבירה.
  • בן הכנענית שעשה מעשה כנען.
  • ומה שמו שלומיאל.

את מוצא בשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו ואמרו ראיתם בן פוטיאל זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים הרג נשיא מישראל לפיכך בא הכתוב ליחסו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" לכך אמר "הנני נותן לו את בריתי שלום" שעדיין הוא קיים וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא".

"והיתה לו ולזרעו אחריו ויכפר" וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן.

"ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית" כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם פנחס פירסמו לשבח וזמרי לגנאי עליהם נאמר (משלי י, ז): "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב".

"נשיא בית אב לשמעני" שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו.
"זמרי בן סלוא" הכתוב מתמה עליו (קהלת י ח): "ופורץ גדר ישכנו נחש" אביו קנא על הזנות תחלה (בראשית לד, כה): "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי" וזה פרץ גדר שגדר אביו

"ושם האשה המוכה ... ראש אומות בית אב וגו'" להודיעך עד היכן נתנו המדינים עצמן שבת מלך הפקירו שנאמר (במדבר לא, ח): "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם" צור גדול מכולם מלך הוא והפקיר את בתו מי לא היה מפקיר ולפי שבזה את עצמו ופירסם את בתו בקלון גרעו הכתוב וכתבו שלישי אבל הוא מלך שבכולם "ראש אומות בית אב במדין הוא":