במדבר רבה יא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יא · ג · >>

הוסף ביאור

ג. [עריכה]

כה תברכו, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ז): הנה מטתו שלשלמה וגו', רבי שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה: הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך, (שיר השירים ג, ז): ששים גברים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו (שיר השירים ג, ז): מגברי ישראל. (שיר השירים ג, ח): כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, למה היה עושה כן (שיר השירים ג, ח): מפחד בלילות, שהיה מתירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רבי שמעון בן יוחאי עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור ועומד על רגליו ויכול לעמד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו וגו'. אמר רבי אבין עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול אימרון, משחטא היה שומע את הקול אגריאון. עד שלא חטאו ישראל (שמות כד, יז): ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר. אמר רבי אבא בר כהנא, שבע מחצות של אש היו כוססות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתיראים ולא מתפחדים, וכיון שחטאו אפלו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל (שמות לד, ל): וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו', רבי פינחס בן רבי אבין אמר רבי חנין אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון. רבי יודן בשם רבי איבו מלכי צבאות, מלכיהון דמלאכיא, אפלו מיכאל אפלו גבריאל היו מתיראים מפני משה, וכיון שחטאו בגולירין שלהם, לא היה משה יכול להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. עד שלא חטא שאול, ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (שמואל א יד, מז): ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'. מהו (שמואל א יד, מז): ובכל אשר יפנה ירשיע, נצח. באיזו זכות, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידו, שהיה עני ואוכל חלין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל, וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו. רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אמר ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו וגו', וכיון שחטא (שמואל א כח, ה): וירא שאול את מחנה פלשתים וירא וגו'. עד שלא חטא דוד באותו מעשה (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי ממי אירא וגו', וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר (קהלת ב, ח): עשיתי לי שרים ושרות וגו', משוררים זכרים ומשוררות נקבות, (קהלת ב, ח): ותענגות בני האדם, פרובטיה. (קהלת ב, ח): שדה ושדות, שדה ושדתין, דהוו אזין בהון. כיון שבנה בית המקדש, וכל המעשה של אשמדאי, וכיון שחטא טרדו אשמדאי, ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו, והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו, הדא הוא דכתיב: מפחד בלילות, שהיה מתפחד מן הרוחות. הנה מטתו שלשלמה וגו' (שיר השירים ג, ז): רבנין פתרין קריה ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו שבטיו, כמה דתימא (חבקוק ג, ט): שבעות מטות. שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה. מגברי ישראל, להביא טף ונשים. כלם אחזי חרב (שמות יג, יח): וחמשים עלו בני ישראל. מלמדי מלחמה, ממי למדו, מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה. איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא סינטומוס (שמות יב, מח): וכל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו. מי מלן, רבי ברכיה תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, משה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה. ויש אומרים יהושע מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה, ב): ושוב מל את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה (יהושע ה, ג): וימל את בני ישראל וגו'. מהו (יהושע ה, ג): אל גבעת הערלות, אמר רבי לוי מקום שעשו אותו גבעה בערלות. הרי איש חרבו על ירכו. מהו מפחד בלילות, שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב: וכל ערל לא יאכל בו, ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר (שמות יב, יג): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים. הוי: מפחד בלילות. הנה מטתו וגו', רבי יונתן פתר קריה בסנהדריות. הנה מטתו שבטיו, כמה דתימא שבעות מטות. שלשלמה של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים עם הארץ, שנאמר (מלכים ב כה, יט): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר, מגברי ישראל, להביא אחד עשר איש, הרי שבעים ואחד סנהדרין. ומאי נינהו אחד עשר איש, דכתיב (מלכים ב כה, יח): ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שמרי הסף, הרי חמשה, (מלכים ב, כה, יט): ומן העיר לקח סריס אחד זה מפלא של בית דין, הרי ששה, (מלכים ב כה, יט): וחמשה אנשים מראי פני המלך, הרי אחד עשר איש. כתוב אחד אומר: וחמשה אנשים, וכתוב אחד אומר (ירמיה נב, כה): ושבעה אנשים מראי פני המלך, מאי נינהו השנים יתרים, להוסיף עליהם שני סופרי הדינין. (ירמיה נב, כה): ואת ספר שר הצבא המצבא זה שליח בית דין. כלם אחזי חרב, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי מאיר אומר כלם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם. רבי יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו, והיו רואין כאלו חרב מנחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם, הוי: מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם. רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר ברבי אבינה אם באה אשה אצלך לבית המדרש לשאל לך על הדין או על השאלה, תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין, ותהא מפחד מדינה של גיהנם הדומה ללילה. הנה הנה מטתו וגו', רבי שמלאי פתר קריה במשמרות, הנה מטתו מטותיו שבטיו, היאך מה דתימא שבעות מטות, שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו עשרים וארבעה משמרות כהנה ועשרים וארבעה משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות. מגברי ישראל, להביא שאר העם שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים. כלם אחזי חרב, כמה דתימא (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. מלמדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא (במדבר כא, יד): בספר מלחמת ה'. רבי זעירא ורבי יהודה בשם רבי שמואל תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה, וקבלה, וזריקה, וקמיצה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יצחק ברבי רדיפה בשם רב אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב אחא ורבי תנחום ברבי חתניה דרבי שמלאי מגיהי ספר העזרה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גדל בר בנימין בשם רבי אמי שני דיני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב הונא אמר פרכת היתה באה מבדק הבית. שמואל אמר נשים האורגות את הפרוכת היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, הוי: מלמדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, היו מזהירין אותן בעת ששוחטין שלא לפגל הזבחים ושלא לפסל אחד מן הקרבנות בנותרות. הנה מטתו וגו', רבי ביבי בשם רבי אלעזר פתר קריה בברכת כהנים: הנה מטתו, זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בבית המקדש היה פרה ורבה, שנאמר (מלכים א ח, ח): ויארכו הבדים, ואומר (דברי הימים ב ג, ו): והזהב זהב פרוים, מהו פרוים, שהיה עושה פרות. ואומר (מלכים א ז, ב): בית יער הלבנון, למה נקרא בית המקדש יער הלבנון, לומר לך מה יער עושה פרות אף בית המקדש, הצורות שהיו בקירותיו של זהב, שהיו מצירין שם כל מיני אילנות, היו עושים פרות. שלשלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. מגברי ישראל, שהם מגברים את ישראל. אמר רבי עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה, ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת (במדבר ו, כא כו): יברכך ה' וישמרך, יאר ה', ישא ה'. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פרעניות שבתורה. איש חרבו על ירכו, שאפלו אדם רואה בחלומו כאלו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים, ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם: כה תברכו וגו'.