במדבר רבה יא ב
דומה דודי לצבי או לעפר האילים וגו' (שיר השירים ב, ט), אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים אן את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים, ומן ים לסיני. במצרים (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים וגו'. בים, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. לסיני (דברים לג, ב): ויאמר ה' מסיני בא. או לעפר האילים, רבי יוסי בן רבי חנינא אמר לאורזילא דאילתא. (שיר השירים ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני. (שיר השירים ב, ט): משגיח מן החלנות (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני וגו'. (שיר השירים ב, ט): מציץ מן החרכים. (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים וגו'. (שיר השירים ב, י): ענה דודי ואמר לי (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. דבר אחר, דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים את אמרת לנו את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה, כ): ויפגעו את משה ואת אהרן וגו', אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה יהא נכסה מהם, אמר רבי תנחומא בשם רבי חמא ברבי הושעיא ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, וכתיב (דניאל יב, יב): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אלין מותריה כמה אינון, ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן, וחוזר ונגלה להם. ולהיכן מעלה אותן, אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים, הדא הוא דכתיב (איוב ל, ד): הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאמות העולם, ובסוף אמות העולם הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון לסוף ארבעים וחמשה ימים הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן, הדא הוא דכתיב (הושע יב, י): עד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומר (דברים טז, ו): מועד צאתך ממצרים, או לעפר האילים, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לאורזילא דאילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כתל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה, שהשכינה במערב. משגיח מן החלנות בזכות אבות. מציץ מן החרכים בזכות אמהות. כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות. ענה דודי ואמר לי, מה אמר (ישעיה מט, יח): חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. דבר אחר, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסכה לסכה, כך הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כל כך למה בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', באי זו זכות בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא (בראשית טו, ה): כה יהיה זרעך. או לעפר האילים, רבי יוסי אומר לאורזילא דאילתא, הנה זה עומד אחר כתלנו, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב וגו', ישב כתיב, בא לעמד אמר לו הקדוש ברוך הוא שב אברהם, אתה סימן לבניך שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע ויושבים וכבודי עומד, ומה טעם (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. אמר רבי חגאי בשם רבי יצחק אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אלהים נצב, אטימוס, הא כמה דתימא (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלנות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו', אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכים אלא לברכותיך, ולהיותינו מתברכים מפיך, הדא הוא דכתיב (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו, ולכך הוא אומר: משגיח מן החלנות, מבין כתפותיהם של כהנים. מציץ מן החרכים, מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי (במדבר ו, כז): ואני אברכם. כה תברכו, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ב): ואעשך לגוי גדול וגו'. אמר רבי פינחס בן יאיר שבע ברכות ברך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן: ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב): ואברכך (בראשית יב, ב): ואגדלה שמך (בראשית יב, ב): והיה ברכה (בראשית יב, ג): ואברכה מברכיך (בראשית יב, ג): ומקללך אאר (בראשית יב, ג): ונברכו בך. כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב. רבי לוי בר חיתא ורבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא אמר שלש גדלות וארבע ברכות כתיב כאן. בשר שהן שלשה אבות וארבע אמהות. והלוא גדלות אינן אלא שתים, ואעשך, גדלה היא, דכתיב (שמואל א יב, ו): ה' אשר עשה את משה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך, זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים מגן אברהם, ואין חותמין בכלן. אמר רבי חיא בר זעירא והיה ברכה, ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים מגן אברהם, אחר כך אומרים מחיה המתים. דבר אחר, והיה ברכה, והיה ברכה, מה הברכה הזו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. ואעשך לגוי גדול, אמר רבי ברכיה, אתנך, אשימך, אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה, וכשם שנאמר (בראשית א, ז): ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה. לגוי גדול, אמר אברהם לפניו רבונו של עולם, מנח לא העמדת שבעים אמות, אמר לו אותה אמה שכתוב בה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לארץ ישראל, הביט בהם משה ואמר הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר (דברים ד, ח): ומי גוי גדול. דבר אחר, לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר (דברים ד, ו): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואברכך, אמר רבי ברכיה לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, ממעטת את היציאה, וממעטת את השם, לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה. ואברכך, שלא תמעט לך הדרך את היציאה. ואגדלה שמך, שלא תמעט לך את השם. אמרי אינשי במתלא מביתא לביתא חלוק, מאתר לאתר נפש. ברם את לא נפש חסר ולא ממון את חסר. והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך, מה תלמוד לומר: והיה ברכה, אמר רבי אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא משבראתי עולמי ועד עכשו הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים וגו', ואומר (בראשית ט, א): ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך, למאן דהני לך למברכה ברך. ואף על פי כן לא ברך אברהם לבניו, למה כן, משל למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות, אמר האריס אני אעבד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדסו יעשה. כך המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפרדס זה העולם, מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה, מה עשה אברהם היו לו שני בנים אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל, אמר אברהם אם מברך אני את יצחק הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני, בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות בעולמו, יעשה. כשנפטר אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר (בראשית כה, א): ויהי אחרי מות אברהם וגו', ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר: כה תברכו וגו'.