בית שמואל על אבן העזר קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) ונמצא פסול:    היינו אפילו פסול מדרבנן כי פסולי דרבנן תורה היא ושאני חומרא שנהגו להחמיר ב"י:

(ב) הרשו' בידם:    מיהו לקמן כתבתי כמה טעמים דאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק והיינו טעמא הפוסקים שכתבו טוב שיאמר הבעל להסופר שיכתוב מא' עד ק' דס"ל בלא דוחק אין ליתן ב' גיטין ולא כהב"י שכתב לשופרא דמלתא כתבו כן:

(ג) ולכל מי שמראה אותו ולך:    כ"כ בד"מ ואז יכול למשוך האותיות בלי רשות הרב:

(ד) אין לסמוך ע"ז:    משום דדמיא לברירה ומאן דל"ל ברירה אין אומרי' הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט היה דעתו של הבעל. וכן אם הבעל בעיר אין תקנה לכתוב גט אחר וליתן שניהם כמ"ש וכל זה איירי אם הגט אין נפסל מדינא אבל אם נמצא בו פסול א"צ הבעל לחזור ולצוות דהא עדיין לא עשאו שליחתן אבל המנהג הוא שהבעל חוזר ומצווה וכתב בח"מ אפילו נכתב רק מקצת ואירע פסול חוזר ומצוה וטוב להקנות בתחלה הרבה קלף ודיו, אז אין צריך להקנות לו הקלף ודיו, מיהו בסדר הגט סעיף ט"ו כתב רמ"א דנוהגין דסופר מקנה להבעל מחדש ואם נמצא בו פסול ולא חסר וצוה, /אין/ כותבין גט אחר כי ע"פ הדין א"צ לצוות מחדש ואינו אלא חומרא לכתחלה:

(ה) מקנה להם הקלף:    הלשון מגומגם כי לא מצינו שהבעל צריך להקנות להסופר הקלף:

(ו) עדיין לא נחתם:    עיין תשובת רשב"ץ ומשמע דלא הכריע כן אלא למ"ד ע"ח כרתי אבל למ"ד ע"מ כרתי כבר עשה הסופר שליחותו כן מצאתי כתוב וכן ראיתי בט"ז ועיין בח"מ סימן מ"ט בסמ"ע ולמ"ד עח"כ אפילו אם היה הגט כשר ולא חתמו העדים יכולים לכתוב גט אחר:

סעיף ב[עריכה]

(ז) ותנו לשליח:    ובש"ס מבעי' ליה לרבא אם אמר ותנו לשליח מהו ופרש"י אם נתנו להשליח ונאבד אח"כ אם אמרינן כבר עשו שליחתן ותו איתא אמר רבינא לרב אשי אם אמר ותנו לשליח ויוליך מהו ופירש"י את"ל אם לא אמר ויוליך כבר עשו שליחתן מיהו אם אמר ויוליך י"ל דלא עשו שליחתן עד שמגיע הגט לידה דמ"ה מסיים ואמר ויוליך, וכתב רי"ו על דברי רש"י שמפרש הבעיי' אם נאבד ה"ה אם נמצא פסול והרמב"ם כתב אם נמצא פסול ה"ה אם נאבד והב"י השיג עליו וכתב להרמב"ם דוקא אם נמצא פסול מבעיא בש"ס די"ל כיון דאין מוטל עליהם אלא ליתן לשליח אפי' אם נתנו גט פסול עשאו שליחתן אבל אם היה גט כשר ונתנו הגט ליד השליח ונאבד לא מבעי' ליה ובודאי עשאו שליחתן ואם כתבו גט אחר הגט בטל ולכאורה נראה דברי רי"ו ורש"י והרמב"ם לא פליגו והרמב"ם שכתב ונמצא פסול היינו אחר שנתנו ליד השליח נמצא בו פסול שנעשה בגט אחר הנתינה והוי כנאבד וכן לרש"י שפי' אם נאבד ה"ה אם נמצא פסול אבל אם פסול מה שהיה קודם הנתינה לא פליגו ולא עשאו שליחתן לכ"ע וכמ"ש הטור וכן כוונת המגיד שכתב אם נמצא פסול או נאבד היינו פסול אחר הנתינה מבעי' ליה אבל פסול מעיקרא לכ"ע יכולים לכתוב גט אחר, ועכ"פ מבואר ממגיד אם היה גט כשר ונאבד נמי מבעיא ולא כב"י שכתב אם היה כשר ונאבד לא מבעיא ובודאי עשאו שליחתן ואם לא אמר ויוליך אין מפורש הדין כאן והטור כתב בוודאי לא עשאם שלוחים והב"י כתב אף על גב דכתב בוודאי מ"מ כוונתו דאינו אלא ספק כי לא אפשט הבעי' אף על גב בעי' השני' בדרך את"ל אתמר והגאונים פסקו כאת"ל מ"מ כיון דאינו מפורש האת"ל ליכא מאן דפסק כאת"ל ולמ"ש בח"מ סימן שמ"ו דהרא"ש לא פסק כשטות הגאונים לא היה צריך לזה ועיין עוד מזה לקמן סימן קל"ז ועיין ברמב"ם פ"ז הנ"מ ובפ"ב ה"ש ובפ"ח ה"ג, ובט"ז כתב דהטור ס"ל בבעי' ראשונה בוודאי עשאו שליחתן ומ"ש רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו היינו שאמר לו דרבא לא בעי כשלא אמר ויוליך אלא דוקא כשאמר ויוליך אז מבעיא ליה, ולדינא עיקר אפילו אם לא אמר ויוליך נמי ספק, והב"י כתב סס"ז דאפשר דהרמב"ם מפרש בעי' הראשונה לענין אם הם יכולים ליתן גט בעצמם להאשה אף על גב דעשה שליח אחר מ"מ לא סלקו אותם מהשליחות והיינו שיטות הרי"ף ובחדושי הרב רבי שלמה כהן מה שחיבר על שמנה פרקים מהל' גיטין כתב דאישתמט' מיניה דברי הרמב"ם מ"ש פ"ט דין ל"א דאין ספק בדבר וא"י להיות שלוחו אף על גב דשם כתב אם אמר ויוליך אין סברא לחלק בזה ועיין סימן קמ"א:

(ח) אבל נתן לשליח:    אז לא נעשה שליח אלא על גט זה לכן אפילו אם היה הגט בטל א"י לכתוב גט אחר וליתן ליד שליח זה, ומשמע אפילו לא עשאו שליח בפי' על גט זה אלא עשאו סתם ומסר לידו א"י לכתוב גט אחר וליתן לידו וכן משמעות בתשובת רשב"א ולא כמשמעות תשובת הרמב"ן, וכתב בד"מ ונראה דדין השליח כדין הסופר ויכול הבעל לומר להוליך כ"כ גיטין עד שיהא א' כשר לדעת הרב: