בית שמואל על אבן העזר סט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר סט |

סעיף ב[עריכה]


(א) מזונותיה וכסותה ועונתה:    הרמב"ם ס"ל שלשתן מן התורה, ורמב"ן והר"ן ס"ל עונה מדאורייתא ומזונות וכסו' מדרבנן ותקנו חז"ל מעשה ידיה תחת מזונו' וכסות ושניהם נכלל בכלל מ"ש חז"ל תקנו מ"י תחת מזונות מ"ה כתב הר"ן כל שאינה ניזונת אין לה כסות והרא"ש והמגיד ס"ל מזונו' מדרבנן ועונה וכסות מדאורייתא לפ"ז מתני' דתנא חייב מזונות לא תנא אלא מה שהוא מדרבנן אבל חיוב דאורייתא לא תנא לפ"ז ברייתא דתניא תקנו מזונות תחת מ"י היינו מזונות לבד אם כן אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה לא מחלה כסות ולכאורה קשה איך סתם ופסק הרב רמ"א בסמוך כל שאינה ניזוני' וכו' דלא אתיא אלא כהר"ן ויש לישב קצת:

סעיף ד[עריכה]


(ב) ועיין סי' פ':    אם יכולה להפקיע את עצמה מצרכי הבית לטחון ולאופה:


(ג) וא"י לחזור ולומר וכו':    הטעם מבואר בר"ן שאינו בדין לשנות בכל פעם שתרצה בעת שתמצא מלאכה תאמר איני ניזוני' ואיני עושה וכשלא תמצא תאמר רצוני במזונות וי"ח הוא דעת רי"ו דכתב כיון דקי"ל מזוני עיקר בדין הוא שתהיה ידה על העליונה דהא יש חוק קצוב בכל שבוע כמה היא עושה מ"ה הברירה בידה לומר בשבוע זו אני אעשה לעצמי ובשבוע אחרת תאמר תן לי מזונו' ואני מוכן לעשות חוק הקצוב, נמצא להר"ן א"י לומר זמן קצוב אני אעשה לעצמי ולרי"ו יכולה לומר כן, ולכאורה נראה דפלוגתא זו תליא בפלוגתא אם כסות גם כן תחת מ"י והר"ן אזל לשיטתו דס"ל כסות ג"כ תחת מ"י מ"ה ס"ל דא"י לומר בשבוע זו איני ניזוני' ובשבוע אחרת ניזוני' ורי"ו ס"ל כשיטו' הרא"ש דאין כסות בכלל מזונו' דאי כסות בכלל מזונו' א"כ תקנו' חז"ל היה כל מ"י של כל ימי חייה תחת מזונו' וכסו' דהא כסות הוא דבר שאין מתחלק ע"כ שבוע וא"כ איך י"ל זמן קצוב אני אעשה לעצמי ובזמן אחר תאמר אני עושה ואוכל ואיך תעשה עם הכסות, וכעין זה מצינו בתו' פנ"ש דתקנת חז"ל היה פירו' של כל ימיה תחת פרקונה ואם אומרת פ"א איני נפדת ואיני נותן פירות תו א"י לו' הריני נפדת ואתן הפירות ובתו' דף מ"ו והרא"ש משמע דס"ל כרי"ו שכתבו אם אמרה איני ניזונת היום ואיני עושה למחר הוא עושה וניזונת:


(ד) אבל יכול לו' וכו':    היינו בעל כרחה כמו שהיא אומרת איני ניזונת לפ"ז מ"ש בסי' ע' סעיף ט' בעל שאמר טלי מ"י למזונותך ושתקה וכו' משמע דיכולה למחות איירי כשלא מספיק לה וכ"כ בח"מ שם אבל לא משמע כן מרמב"ם פי"ב והטור שם דהא כתבו שאלו לא רצתה היה לה לתובעו או לומר אין מ"י מספיק לי משמע מ"ש היה לה לתובעו היינו אפי' אם מספיק לה אלא ס"ל הבעל א"י לו' בע"כ צאי מ"י למזונתך וכן איתא ברש"י וכ"כ המ' והג"א ר"פ דייני גזירות בשם רש"י ומסתמא כשהוא בכאן ג"כ א"י לו' בע"כ צאי מ"י למזונותיך ולא כהר"ן:

סעיף ו[עריכה]


(ה) עונתה:    מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שאינו של ממון מיהו במ' פרק השוכר כתב אפילו עונה הוי דבר של ממון משום דאפשר לפייס אותה עם ממון שתמחול לו העונה וכ"כ במהרי"ק שורש י':


(ו) ועיקר כתובה:    אף על גב לרוב הפוסקים הכתובה מדרבנן מ"מ חז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה והתנאי בטל כ"כ המגיד אף על גב לר"מ התנאי בטל משום דס"ל כתובה דאורייתא מ"מ אנן קי"ל כוותיה ולא מטעמיה, והר"ן כ' חז"ל עשאו חיזוק יותר משל תורה, ובזה מיושב דלא הקשה דהא שארה וכסותה מדאורייתא והתנאי קיים אלא מה שהוא תיקון חז"ל עשאו חיזוק יותר לפ"ז להני פוסקים דס"ל שארה וכסותה מדרבנן כמ"ש לעיל אז התנאי בטל וע' סי' צ"ב מ"ש: