ביאור הגר"א על אורח חיים לג
סעיף א
[עריכה]ס"א של שני כו'. ראשון ושלישי כו'. כפי' הראשון שברש"י וכ"כ כל הפוסקים:
כל זמן שעור כו'. טור שכן פי' מש"ש כל זמן שפני טבלא כו':
גם הבתים כו'. כן פירש"י והרא"ש וש"פ וכ' נ"י והמרדכי שר"ל שנקרעו בין בית לבית אבל הצדדין מבחוץ שלימין וכ"כ ב"י:
וי"א כו'. כגי' שלנו:
ואלו כו'. כלישנא בתרא שם וא"נ כו' וכלשון שני שברש"י:
בכל ענין כו'. טור שמפרש מ"ש אבל בעתיקתא כו' כפי' רש"י דלא קאי אלא אמילתיה דרבא אבל מילתיה דר"ח אין חילוק וכמש"ש וזה כנגד זה לא אמרן כו':
סעיף ב
[עריכה]ס"ב אם נפסקו כו'. רמב"ם ומפ' דקאי אתפירות וכ"פ בש"ד וש"פ שאם נפסקו ג' תפירות פסולין וכמ"ש בירושלמי פ"ג דמגילה ר"ז איפסק ליה גידא דרצועתא שאל לרב הונא ורב קטינא ושרו ליה איפסק תניינות ושרון ליה דלאו מן אולפן ר"ל בדוחק אבל פעם שלישית ודאי פסול וגרס הר' אלחנן גידא דתפילתא דמה ענין גיד אצל רצועות. מרדכי:
בד"א כו'. הרמב"ם ל"ג וזה כנגד זה נמי כו' אלא ולא אמרן ומפ' דקאי גם אמילתיה דר"ח:
כ"ז כו'. כפי' הטור אבל הרמב"ם כ' לשון הגמ' פני טבלא:
ואלו הם כו'. כלשון ראשון בגמ' ול"ג והדר חלים אלא וחלים דלא כפירש"י. ונמצא מחולק בכמה דברים עם רש"י והטור. א' שמפ' אתפירה. ב' שגורס להיפך אבל בחדתא כו'. ג' שמפ' דקאי גם אר"ח. ד' שנקט לישנא קמא ה"ד חדתא. ה' שגי' ופי' בדרך אחר דל"ג והדר. ו' חולק טוש"ע עם רש"י בפי' פני טבלא:
סעיף ג
[עריכה]ס"ג וצריך שיהיה כו'. רמב"ם ועמ"א ודבריו אין מובנים וז"ל הרמב"ם בפ"ג ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו א"צ עיבוד כלל אפי' עשהו מצה כשר וטעמו מדאמרי' שבת ע"ח ע"ט עור כדיי לעשות קמיע ושם חיפה כו' כדתנן עור כו' אלמא עור קמיע הוא עור שאינו מעובד ואפי' מעור מצה כמש"ש התם בבישולא ואמרינן בעירובין צ"ו ב' וכי אדם טורח כו' אלמא עור התפילין מעור קמיע אלמא סוגיין כת"ק במנחות מ"ב ב' אע"ג דבציצית פ' כשמואל דסוגיא דפ"ק דסוכה כוותיה לפי' כמש"ל סי"א והטעם כיון דא"צ עיבוד כ"ש דא"צ לשמה משא"כ בטויה כיון דבעינן טויה וכמ"ש בס"ד בשם סה"ת לענין השחרה משא"כ ברצועות דגמירי שחורות מעובדין הן וז"ש מ"א ונ"ל כו' והייתי יכול לו' דז"ש בטוש"ע סי' ש"א סמ"ב דברצועות ניכרין שאינן קמיע וכמ"ש שם אלא דרמב"ם שם אחז שיטת הרי"ף ורא"ש דגם קשורין בעינן להיכר כמש"ש. ודעת נ"י בס"פ ו' דסנהדרין להיפך ע"ש וכמ"ש בס"ס מ"ב דס"ל כפי' תוס' במנחות מ"ב דרבא כרשב"ג אבל עיבוד מהני כיון שהוא בגוף הדבר וכמ"ש בס"ס מ"ב בהג"ה דכה"ג ודאי הזמנה מילתא וקשה א"כ אורג בגד למת נמי תיהוי כעיבוד ותי' הרז"ה פ"ק דסוכה שאני אורג שהוא משמשי הדבר אלא שהוא כ' שגם רצועה הוא עיקר קדושה ודברי הרמב"ם לכאורה צ"ע שכ' אם חפן או תפרן הגוי פסול משום שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן אלא שהוא אזיל לשיטתו דלא מצריך עיבוד לכל כתב שבקדושה שהרי במזוזה לא מצריך עיבוד אלא בס"ת ותפילין ואף בספרים אינו מצריך עיבוד לפי פי' וכמ"ש תוס' במנחות מ"ב ב' ד"ה תפילין וכן פי' הרמב"ם כו' וקשה כו' ושמא הכא כו':
סעיף ד
[עריכה]ס"ד טוב כו'. בסה"ת נסתפק בזה כיון דגמירי שחורות לשמה ג"כ בעינן כמו טויה בציצית וצביעה בתכלת ובהג"ה הכריע שאף בדיעבד פסול וכ' ומיהו כו' ור"ל לשיטת התוס' דא"צ להיות כלל שחור כמ"ש סי' ל"ב ס"מ:
יש כו'. עתוס' שם ד"ה פוק כו' ובירושלמי הנ"ל איפסק ליה גידא דרצועתא כו' ופי' סמ"ג דרצועה שנתפרה בגידין אלמא שני פעמים התירו מלבד פעם ראשונה וכמ"ש ת"ה דדוקא בגידין וכמ"ש ל"א ב' וה"ה כאן דהא הל"מ שיהיה נתפרו' בגידין ועמ"א:
סעיף ה
[עריכה]ס"ה וי"א כו'. בפירש"י שם וכ"מ בירושלמי שם ר' ירמיה איפסק ליה רצועתא דתפילי שאל לר' אבא בר ממל א"ל וקשרתם קשירה תמה ולא הוזכר שם תפירה. רא"ש וש"פ. ואין מוכרח. וההיא דירושלמי הנ"ל כבר פי' דקאי אגידי התפירה של הבתים כנ"ל ס"ב וכ' הרא"ש דוקא במה שמקפ' הראש והזרוע הוא דפסיל דעלייהו קאי וקשרתם שהוא ההידוק כמש"ל סי' כ"ה אבל בתלויות לא שייך למיפסל דהא בעי ר"פ שם למימר דגרדומים כשרות אבל בסה"ת כ' דבכל שיעור האורך פסול אלא שבב"י נסתפק אם ג"כ בשל ראש ונ"ל טעמו דשל יד מפורש בגמ' משא"כ בש"ר וכפי' תוס' וז"ש בש"ע שמקיף כו' אבל בסה"ת משמע דאין חילוק בין של יד לשל ראש וכמ"ש בתה"ד בשמו ועיין ט"ז: