ביאור:תרגום מגילת רות בעברית - פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א. ולנעמי קרוב לבעלה איש גבור גדול בתורה ממשפחת אלימלך, ושמו בועז.

ב. ותאמר רות המואביה לנעמי אלך נא לשדה, ואלקטה בשבלים אחרי מי שאמצא חן בעניו, ותאמר לה נעמי לכי בתי.

ג. ותלך ותבא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים, ויזדמן המקרה שליקטה בחלקת השדה של בועז ממשפחת אלימלך.

ד. והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים יהי דבר ה' בעזרתכם, ויאמרו לו יברך ה'.

ה. ויאמר בועז לנערו הממונה על הקוצרים מאיזה אומה (=שבט, משפחה, עיין הערות) הנערה הזו.

ו. ויען הנער ממונה על הקוצרים ויאמר: נערה גיורת מעם מואב היא שחזרה עם נעמי משדה מואב.

ז. ותאמר אלקטה נא ואספתי בשבלים מה שנשכח אחרי הקוצרים, ותבא ותעמוד ותתעכב כאן מלפנות בקר עד עכשיו, רק קצת עכשיו שבתה הבית מעט. (=ישבה לנוח בבית שבצד השדה קצת).

ח. ויאמר בועז אל רות הלא תשמעי לי בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מכאן ללכת לאומה (=משפחה) אחרת, ותדבקי כאן לנערותי. (בועז קורא לכל משרתיו, נעריו, ונערותיו, משפחתו).

ט. עניך בשדה אשר יקצורון, הלא צויתי את הנערים שלא יגעו בך, ובשעה שאת צמאה למים תלכי לכלים ותשתי מים שמלאו הנערים.

י. ותפל על פניה ותשתחו ארצה, ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעניך להכריני ואני מעם נכרי, מבנות מואב שלא נטהרו לבא בקהל ה'.

יא. ויען בועז ויאמר לה הגד הגד לי ע"י החכמים שכה' גזר, הוא לא גזר על הנקבות רק על הזכרים. ונאמר לי בנבואה שעתידים לצאת ממך מלכים ונביאים בגלל הטובה שעשית עם חמותך שפרנסת אותה אחרי מות בעלך, ועזבת את אלוהיך ועמך, אביך ואמך וארץ מולדתך, והלכת להתגייר ולשבת בעם שאת לא מכירה מתמול שלשום.

יב. ישלם ה' לך גמול טוב בעולם הזה על מעשיך הטובים, ותהי משכרתך שלימה לעולם הבא מעם ה' אלוהי ישראל שבאת להתגייר ולחסות תחת כנפי שכינת יקרו. ובזכות הזאת תנצלי מדין גיהינום, להיות חלקך עם שרה רבקה רחל ולאה.

יג. ותאמר רות אמצא חן בעניך כי נחמתני, והכשרת אותי לבא בקהל ה', ודברת תנחומים על לב אמתך, והבטחת לי לרשת עולם הבא עם הצדיקים. ואני אין לי זכות להיות לי חלק לעתיד לבא אפילו עם אחת משפחותיך.

יד. ויאמר לה בועז לעת האכל התקרבי לכאן ואכלת מן הלחם, ותטבלי פתך בתבשיל שהתבשל בחומץ. ותשב מצד הקוצרים, ויושיט לה קמח קלי, ותאכל ותשבע ותשאיר.

טו. ותקם ללקט שבלים, ויצו בועז את נעריו לאמור: גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה.

טז. וגם תתירו לה מן העומרים, ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה.

יז. ותלקט שבלים בשדה עד הערב, ותדוש את השבלים שלקטה בשדה, והיה שיעורם שלש סאין שעורים.

יח. ותשא ותבא העיר, ותרא חמותה את אשר לקטה, ותוצא מתרמילה ותתן לה את מזונה שנשאר לה משובעה.

יט. ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום, ואיפה עשית, יהי מכירך ברוך. ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז.

כ. ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא מפי ה' הקדוש, אשר לא עזב חסדו עם החיים ועם המתים. ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגואלנו הוא.

כא. ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין, עד הזמן שיגמרו את כל הקציר שלי.

כב. ותאמר נעמי אל רות כלתה: טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגשו בך בשדה אחר.

כג. ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים, ותשב עם חמותה.

הערות

• (פסוק ה') "ויאמר בועז לנערו הממונה על הקוצרים מאיזה אומה (=שבט, משפחה) הנערה הזו.

מדרש רבה פסוק ה: "למי הנערה הזאת" ולא הוה חכים לה (=האם הוא לא הכיר שהיא נערה מלקטת כמו כל הנערות שהיו בשדה)? אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה: כל הנשים משוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר, ודכוותיה (שמואל א יז) "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער הזה" ולא הוה חכים ליה (=האם הוא לא הכיר אותו)? אתמול הוה משלח לאמר לישי (שמואל א טז) יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו אם מפרץ הוא מלך הוא אם מזרח הוא שופט הוא, והיה שם דואג האדומי באותה שעה ואמר לו אפילו הוא מפרץ לא פסול הוא? לא פסול משפחה הוא? לא מרות המואביה הוא? פסוק ו: "ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא" ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים? אלא רבתה (=גבירתה, נעמי) רפתה לה (=למדה אותה והרפתה ממנה את מעשי מואב).

ואילו התרגום עונה על שאלת המדרש ולא הוה חכים לה (=האם הוא לא הכיר שהיא נערה מלקטת כמו כל הנערות שהיו בשדה)? שהוא שאל מאיזה אומה הנערה הזו? דהיינו מהו יחוסה? והיא בדיוק אותו שאלה ששאול שאל על דוד מהו יחוסו? האם הוא מגיע מפרץ או מזרח? ומדוע בועז שאל מהו יחוסה? כיון שהוא ראה שהיא מתנהגת בטכסיסי (=נימוסי) מלכים שהרי היא היתה בת עגלון מלך מואב. ואותה סיבה לשאלת שאול כותב רש"י בשמואל (שם) וכי לא היה מכיר את דוד? אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות אמר אם בא ממשפחת פרץ וכו'.

הלשון בתרגום מדויק מאד שכותב כאן "לאי דין אומה ריבא הדא" (=מאיזה אומה הנערה הזו) ובפסוק ח בדברי בועז לרות כותב התרגום "ואף לא תעברי מכא למיזל לאומה אחריתא" (=וגם לא תעבורי מכאן ללכת לאומה אחרת). ובפסוק ו' בדברי הנער לבועז, ובפסוק י' בדברי רות לבועז כותב בתרגום ולא כותב "עמא". כיון שיש חילוק בין 'אומה' 'לעם'. "אומה" היא מופרדת בדת מיוחד, מנהגים מיוחדים. "ועם" הוא קיבוץ אנשים עם דת או בלי דת עם מושל אחד עליהם. (מלבי"ם דניאל ג-ד. הגר"א הגדה של פסח, וישעיה א-ד). המלה "אומה" מתפרשת בתורה גם "שבט" כמו שכתוב "שנים עשר נשיאים לאמתם" (בראשית כה טז) ויתכן לפרשו גם "משפחה" עם נימוסים מיוחדים. מטרת בועז לא היתה לדעת מאיזה עם היא האם מעם ישראל או מואב או ממצרים, אלא לדעת מאיזה משפחה היא מגיעה עם נימוסי מלכות כאלה.

מעניין שאותו לשון שכתוב כאן "ויען הנער הנצב על הקוצרים". כתוב פעמיים לגבי דואג שדבר רע על דוד.

א. כששאול בקש לחפש לו איש מטיב לנגן כתוב (שמואל א טז) "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו" וגו' ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע (שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו-רש"י) יודע נגן שיודע לשאול, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, איש תואר שמראה פנים בהלכה, וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו כיון דאמר ליה "וה' עמו" מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה חלש דעתיה ואיקניא ביה. דבשאול כתיב (שמואל א יד) "ובכל אשר יפנה ירשיע" ובדוד כתיב "ובכל אשר יפנה יצליח". מנלן דדואג הוה כתיב הכא (שמואל א טז) "ויען אחד מהנערים" מיוחד שבנערים וכתיב התם (שמואל א כא) "ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול".

ב. כשהלשין על אחטוב שנתן לדוד צידה לדרך ואת חרב גולית (שמואל א כב) "ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול ויאמר, ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחטוב".

וגם כאן הנער בא לגנות את רות כמו שאומר המדרש לעיל, ולומר עד שאתה שואל מאיזה אומה היא, תשאל האם היא ראויה לבא בקהל כיון שהיא נערה מואביה, ומה שמתנהגת בטכסיסי מלכות כיון שלמדה אותם מנעמי, ולא משום מעלתה.

• (פסוק י) "ותפל על פניה ותשתחו ארצה, ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעניך להכריני ואני מעם נכרי, מבנות מואב שלא נטהרו לבא בקהל ה'".

צ"ע מדוע היה פשוט לרות שהיא אסורה בקהל ה' אולי דורשים מואבי ולא מואבית? ונראה לפי דברי המדרש בפרק א' שמחלון וכליון לא ידעו את ההלכה שהתחדשה מואבי ולא מואבית ולכן הם לא גיירו את רות וערפה. עיי"ש.

• (פסוק טז) "וגם תתירו לה מן העומרים , ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה".

התרגום לא למד כמו רש"י שישכחו לה עומרים קטנים, אלא שיתירו מן העומרים שבולים ויפזרו בשדה כדי שיהיה יותר שבולים בשדה.