ביאור:תיקון לסילוף
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מאמרו של שאול הון " הצנזור עזרא סילף את הוראת משה ", שהתפרסם ב"מעריב" בשביעי של פסח ה'תשס"ג (מדור הספרות עמוד 37) , מכיל סילופים ועיוותים בכמות יוצאת מגדר הרגיל, אפילו עבור מאמר עיתונאי. משה רבנו ועזרא הסופר כבר אינם נמצאים איתנו, ואינם יכולים להגיש נגדו תביעת-דיבה, אולם האמת עדיין מחייבת להגיב לדברים. אשמח אם תפרסמו את התגובה.
בתחילת דבריו, מעלה המחבר שתי תמיהות על מצוות התורה בספר דברים, פרק כז:
- המצווה בפרק כז (11-13) מדברת על ברכה וקללה, בעוד שבהמשך פרק כז (14-26) מופיעים פסוקי קללה בלבד.
- בפרק כז (4-7) נאמר שיש להקים מזבח על הר עיבל, למרות שהר עיבל הוא ההר שעליו קראו את פסוקי הקללה.
לשתי תמיהות אלו יש הסברים פשוטים, אולם לפני שנביא אותם נעיין בהסבר שמביא המחבר, המורכב משני חלקים:
- עזרא הסופר שנא את השומרונים המאמינים בהר גריזים.
- לכן, עזרא סילף את דברי התורה, שינה את "הר גריזים" ל"הר עיבל", ועקר ממקומם את פסוקי הברכה ששייכים להר גריזים.
שני חלקי ההסבר אינם עומדים במבחן הביקורת:
- בספר עזרא אכן מסופר על חיכוכים בין בני-ישראל לבין גויים אחרים, שנקראים שם (עזרא ד) "צרי יהודה ובנימין". אולם לא ייתכן שאותם גויים היו השומרונים, שהרי אותם גויים רצו לבנות בית-מקדש לה' בירושלים, והשומרונים - עד היום הזה - מכחישים כל קשר לירושלים, וטוענים שבית-המקדש ראוי להיבנות רק על הר גריזים! השומרונים שמאמינים בהר גריזים בכלל לא נזכרים בתנ"ך, לטוב או לרע, ואין שום זכר לחיכוכים ביניהם לבין עזרא ונחמיה (או כל מנהיג יהודי אחר). לעזרא ולנחמיה היו אויבים רבים, אבל השומרונים מהר גריזים לא נמנו עמהם.
- אם עזרא (או כל אחד אחר) ניסה להעלים את הר גריזים, או לטשטש את תפקידו כהר הברכה, הרי שהוא עשה עבודה מרושלת מאד, שהרי הר גריזים מופיע שלוש פעמים כ"הר הברכה" - בדברים יא, דברים כז ויהושע ח. קשה להאמין שאדם שהיה "סופר מהיר בתורת משה" כעזרא יעשה עבודה כל-כך רשלנית - ימחוק הופעה אחת של הר גריזים וישאיר שלוש...
לאחר שדחינו את הסברו של המחבר, נציע הסבר פשוט יותר לתמיהותיו:
- בפרק כח, שהוא המשכו הישיר של פרק כז (החלוקה לפרקים היא חלוקה נוצרית-מאוחרת) מופיעים, בצורה מסודרת, פסוקי ברכה (2-14: " "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוהיך. ברוך אתה בעיר" ", וברוך אתה בשדה..." ") ואחריהם פסוקי קללה מנוגדים (15-69: "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום - ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. ארור אתה בעיר, וארור אתה בשדה..."). פסוקים אלה כוללים ברכה וקללה לכלל עם ישראל - אם עם ישראל כולו יקיים את התורה, הוא יזכה לברכה, ואם לא יקיים את התורה, יקבל קללה. מכאן קל להבין שהפסוקים האלה הם-הם פסוקי הברכה והקללה שמשה התכוון אליהם כאשר ציווה "לברך את העם על הר גריזים... על הקללה בהר עיבל...". פסוקי הקללה בסוף פרק כז אינם מתייחסים לכלל עם ישראל, אלא ליחידים החוטאים בסתר ("ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר"), והם מהווים חלק נפרד של הטקס - בנוסף לברכה ולקללה שיש לקרוא על שני ההרים.
-
- מה תפקידם של פסוקים אלה? בכל חברה שנמצאת במצב של ברכה ושפע, קיימים אנשים שרוצים "לתפוס טרמפ" וליהנות מהברכה בלי להתאמץ; לחטוא בסתר, להימלט מעונש וליהנות מהברכה של כלל ישראל. בדיוק עבור אנשים כאלה נועדו הקללות בסוף פרק כז: לפני שהם שומעים את פסוקי הברכה הכלליים שבפרק כח, הם צריכים לדעת שלא יוכלו לנצל את הברכה הזאת אם יחטאו בסתר.
- ש' ל' גורדון הסביר (בפירושו לדברים יא כט), שהר גריזים מתאים לקריאת הברכה כי הוא מכוסה צמחים ושיחים, בעוד שהר עיבל מתאים לקריאת הקללה כי הוא חלק ושומם. בדיוק מאותה סיבה, הר עיבל מתאים יותר לקיום הטקס המתואר בתחילת פרק כז: "והקמות לך אבנים גדולות, ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך...": האבנים האלו, שעליהן כתובה כל התורה, יבלטו יותר על רקע ההר השומם (שהוא גם גבוה יותר) מאשר על רקע ההר המכוסה בצמחיה. המזבח שנבנה על הר עיבל נועד להקריב קרבנות של שמחה לכבוד כתיבת התורה על ההר. אין סתירה בין שמחה זו לבין הקללות שנקראו לאחר מכן מול אותו הר. גם הקללות הן חלק מהתורה, ואנחנו שמחים על כך שאנחנו לומדים את הקללות ויודעים להיזהר מהחטאים שיביאו אותן.
טעותו של המחבר נובעת מכך שהוא ערבב שלושה טקסים שונים - טקס כתיבת התורה על האבנים והקמת המזבח (תחילת פרק כז), טקס קריאת הברכות והקללות לכלל ישראל (אמצע פרק כז), וטקס קריאת פסוקי ה"ארור" לחוטאים בסתר (סוף פרק כז). אלו שלושה טקסים נפרדים ולכל אחד יש תפקיד אחר.
השבתי באופן ענייני לטענותיו הענייניות של שאול הון. אולם, מפריעות לי יותר טענותיו הלא-ענייניות - טענות שבהן הוא למעשה מניח את הדברים שהוא רוצה להוכיח. טענות מסוג זה פוגעות מאד באפשרות לנהל דיון ענייני. הנה כמה דוגמאות:
- בפסקה 6: " רק עתה הבחנתי לראשונה בחסרון 12 פסוקי הברכה, שנכללו בהוראתו המקורית של משה " - איך הגיע המחבר למסקנה שבהוראתו המקורית של משה היו דווקא 12 פסוקי ברכה?
- בפסקה 7: " מישהו שינה את המשך הטקסט... " - המחבר מניח שמישהו שינה את הטקסט לפני שהוכיח זאת!
- בפסקה 8: " משה הרי לא ציווה לבנות מזבח בהר עיבל אלא בהר גריזים " - עברתי על כל התנ"ך ולא מצאתי שום ראיה לכך שמשה ציווה לבנות מזבח בהר גריזים. זו טענה שהמחבר המציא מדעתו, התייחס אליה כאל עובדה ברורה, ולא הוכיח אותה.
- בפסקה 15: " ואילו את השינוי של הר גריזים להר עיבל הוא מבסס על היותו "סופר מהיר בתורת משה" (עזרא ז ו) ": עיון בפסוק מגלה מייד, שעזרא מבסס על היותו "סופר מהיר בתורת משה" רק את הזכויות שניתנו לו ממלך פרס ("... "וייתן לו המלך כיד ה' אלוהיו עליו, כל בקשתו" ") ולא שום שינוי לנוסח התורה. שוב, המחבר מניח את הטענה במקום להוכיח אותה.
לא עזרא סילף את הוראת משה, כי אם שאול הון, מחבר המאמר, סילף את דברי משה ועזרא גם יחד.
אראל סגל
אלכסנדר זייד 84א
קרית חיים 26301
תגובה / שאול הון[עריכה]
[12/5/03]
לכבוד אראל סגל,
קיבלתי את מכתבך ובו השגותיך על המחקר שפרסמתי ב"מעריב" בפרשת עזרא הכהן, שסילף בתנ"ך את הוראת משה ליהושע והעם (כמסתבר עפ"י דברים י"א וכ"ז). ניכר שאינך חוקר מקרא, כי קבעת לך "עובדות" שאינן בטקסט המקראי וייחסת אותן לי ולפיהן אתה שופט.
- אני לא כתבתי שעזרא שנא את השומרונים, פשוט משום שאיני יודע ואין לכך אפילו רמז בטקסט התנ"כי. מה שלא כתוב איני מנסה לנחש, בניגוד לך. כתבתי שעזרא בא (עם נחמיה) ברשות שניתנה להם ממלך פרס לבנות את ירושלים וגם את בית המקדש השני. כשביקשו השומרונים להשתתף הם נדחו בהתנשאות ע"י נשיאי העדה ועזרא ציטט: "לא לכם ולנו לבנות בית לה' אלהינו" (אלהינו ולא סתם אלהים).
- עזרא לא שינה את הוראת משה בגלל שנאה לשומרונים. אתה הדבקת לי את גרסתך. אבל אני הסברתי באופן ברור: משימתו היתה לבנות מחדש את בית המקדש והוא ראה בכך משימה קדושה. זאת תוכל ללמוד מכך שהפקיד על המלאכה את הכהנים והלויים וכל הבאים מהשבי (עזרא ג' 8). יעלה בדעתך שיצרף למלאכה גם את השומרונים? הרי בני ישראל נקראו בפיו "זרע הקודש" (עזרא ט' 2) ולא השומרונים.
- אתה קובע "עובדות" לפי הבנתך. אתה מציין כי בספר עזרא מסופר על חיכוכים בין בני ישראל ובין גויים אחרים, שרצו לבנות בית מקדש לה' בירושלים. מאין לקחת את השטות הזאת? אם הם רצו לבנות בית מקדש לאלהיהם למה הם צריכים לשם כך לשתף פעולה עם שבי ציון, הבונים את בית המקדש? "צרי יהודה ובנימין" (עזרא ד' 1) אינם בני עם זר. חוקר המקרא פרופ' זר-כבוד, שכתב את הפירוש לספרי עזרא ונחמיה, מציין כי מדובר בשארית עם ישראל, שנותרו בגליל ולא הלכו בשבי כששלמנאסר מלך אשור כבש את ממלכת ישראל. הם אשר פנו לנשיאי העדה של שבי ציון וביקשו להשתתף בבנין בית המקדש, ולא כפי שאתה "פירשת".
- הסברתי במחקרי שעזרא כפה את פירוק המשפחות של נישואי התערובת ולא נרתע גם אם יצר בכך טרגדיות של מאות (ואולי אלפי) משפחות. את פעולתו זאת הוא מצדיק בכך ששמר על טוהר הגזע של "זרע הקודש", כדי שהעם יוסיף להיות "עם סגולה" כדבר ה'. ואילו את השינוי של הר גריזים להר עיבל הוא מצדיק בהיותו "סופר מהיר בתורת משה" (עזרא ז' 6).
- רש"י, גדול המפרשים שלנו וראש לכולם, לא הצליח למצוא את 12 פסוקי הברכות. לכן ניסה לתרץ בפירוש מסורבל המנוגד לצו של משה, כפי שהסברתי במחקרי. חבל שרש"י כבר איננו אתנו, כי אז יכולת לעזור לו לפי הצעתך שפירטת לי. אסתפק ברמז של ר' אברהם אבן-עזרא (אין קשר משפחתי בינו ובין עזרא הכהן, גם פער דורות מפריד בינם). בפירושו לספר דברים הוא מציין ברמז: "אם תבין סוד השנים-עשר תדע האמת". ומהו "סוד השנים-עשר"? אלה הם תריסר פסוקי הברכות, שנעקרו ממקומם ונתלשה מהם גם כותרת הזיהוי, שנשארה על פסוקי הקללה, כפי שהסברתי במחקרי. אבן-עזרא היה מיודד עם ר' יעקב תם, נכדו של רש"י, וממנו ודאי שמע על הלבטים שהיו לרש"י בהציעו את פתרונו.
בכך עניתי על עיקר טיעוניך ואיני מוצא טעם להאריך ולענות על השאר, כי הכל מוסבר במחקרי.
שאול הון
אגב, חקר המקרא למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, תלמידם של הפרופסורים קאסוטו וסגל.
תגובה לתגובה / אראל סגל[עריכה]
לכבוד שאול הון,
א) ב) בכיתוב שהופיע מתחת למאמרך ב"מעריב", נכתב "שאול הון, קורא ספקן, גילה שעזרא שינה את התורה המקורית מפני ששנא את השומרונים והתנשא עליהם". בתגובתך אתה טוען שמעולם לא כתבת דבר כזה - כנראה שהכיתוב הודבק ע"י המערכת ללא ידיעתך. בכל אופן, לעצם העניין זה לא משנה: אתה טוען שהיה חיכוך כלשהו בין עזרא לבין השומרונים מהר גריזים, ולכן עזרא מחק את הר גריזים מהוראת משה. כל התגובה שלי מתאימה בדיוק באותה מידה לטענה זו.
ג) אין חשיבות לשאלה מהו מוצאם האתני של "צרי יהודה ובנימין". החשוב הוא, שהם רצו להשתתף בבניין בית המקדש בירושלים, ולכן לא הגיוני שהם השומרונים המאמינים בקדושת הר גריזים בלבד. אין כל ראיה לחיכוך כלשהו בין מנהיג יהודי כלשהו לבין קבוצה המאמינה בהר גריזים. ולכן, כל הטענה שלך לגבי המֵניע של עזרא למחוק את הר גריזים - אין לה על מה לסמוך.
ד) לא השבת לטענתי בנושא זה ולכן אין לי מה להוסיף
ה) יישר כוחך על הכבוד שאתה חולק לרש"י (חבל שאתה לא חולק את אותו כבוד גם לעזרא הסופר...). באשר לדבריו של אבן-עזרא על "סוד השנים-עשר" - אתה בוודאי יודע שיש להם פירושים רבים ושונים (למשל - 12 הפסוקים האחרונים בספר דברים, 12 האבנים שעליהן נכתבה התורה, וכו'...), וכל אחד מפרש אותם על-פי מגמותיו, ובוודאי אין כאן ראיה לשום דבר.
בברכת המשך לימוד מוצלח,
אראל סגל
אלכסנדר זייד 84א
קרית חיים 26301
תגובה לתגובה לתגובה / שאול הון[עריכה]
[ 18/5/03 ]
לאראל סגל שלום רב,
הועבר אליי מכתבך החדש, שבו אתה מציין כי בטקסט שמתחת למחקרי על מעשהו של עזרא כתוב שהמניע למעשהו היתה שנאתו את השומרונים.
את הקטע הזה לא אני כתבתי, כי ודאי לא הייתי כותב על עצמי בגוף שלישי. אם תקרא שוב את מחקרי לא תמצא בו אפילו רמז כזה, כי בטקסט התנ"כי לא נרמזה סיבה כזאת וכחוקר מקרא דייקתי במסקנותיי על הטקסט התנ"כי. איני זוכר אם במכתבי הקודם כתבתי לך שבתוך כך הצלחתי לפענח גם את הרמז של אברהם אבן-עזרא, אחד מגדולי פרשני המקרא שלנו. אציין זאת עתה כחיזוק למחקרי.
בפירושו לספר דברים הוא כותב כבר בראשית פרק א': "אם תבין סוד השנים-עשר - תדע האמת". למה נזקק לרמז? משום שחשש שהחולקים על פירושיו ישרפו את כתביו (דבר שעשו יהודים שחלקו על השקפות של הרמב"ם!). פרשני המקרא לדורותיהם לא הבינו את סוד הרמז של אבן-עזרא וחשבו שכוונתו לאחרית ימי משה בפרק ל"ד בספר דברים, שיש בו 12 פסוקים. אבל רק 8 פסוקים מתארים את ימיו האחרונים של משה. ארבעת הפסוקים האחרונים מפרטים מה קרה אחרי מותו ואותם לא כתב משה. משמע, לא זה הפתרון לרמז של אבן-עזרא.
הפתרון הוא אפוא 12 פסוקי הברכות, שעזרא הכהן דחק ממקומם (בראשית פרק כ"ז בדברים) אל פרק כ"ח ותלש מהם גם את הכותרת המזהה, כפי שניתחתי במחקרי. לכך התכוון אבן-עזרא ברמז שלו. הוא היה מיודד עם ר' יעקב תם, נכדו של רש"י, וממנו שמע על לבטי רש"י בנסותו לפרש את תעלומת הטקסט המקראי כשפסוקי הברכות חסרים. בעקבות רש"י טעו גם כל ההולכים בעקבותיו, כפי שציינתי במחקרי.
בברכה,
שאול הון
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל; שאול הון שפורסם לראשונה במעריב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-05-22.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/siluf_erel