ביאור:תוספתא/שבת/ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת שבת פרק חמישי[עריכה]
הוצאת בעלי חיים[עריכה]
רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: הסוס והפרד והדלובקוס והגמל - נמשכין באפסר
רחלות יוצאות כבונות למילת, שחוזות שיעלה עליהן זכר, כבולות שלא יעלה עליהן זכר.
לא יצא חמור באוכף שלו, אף על פי שקשור בו
ראו משנה ה, ב, כר"ג. כאן נוספים תנאים להיתר להוציא את החמור, שאינם מופיעים שם: בלי רצועה ובלי מוסרה. שם מופיע רק איסור על הוצאתו עם הפעמון. |
ר"ג אומר: יוצא חמור באוכף שלו, בזמן שקשור בו - לחממו
ובלבד שלא יקשור בה את המוסרה, ויפסיל את הרצועה תחת זנבו.
לא יצא גמל במטוטלת התלויה בחטרתו, שלא יכנס בה הרוח
אבל יוצא הוא בזנבו הקשורה בחטרתו, שתכנס בו הרוח
עקוד - שלא יכוף ידו א' ורגלו א', ויקשור רגלו אחת
רגול - שלא יכוף שתי ידיו זו לזו, שתי רגליו זו לזו ויקשרנו.
הסוס יוצא בשיר, וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר
ראו משנה ה, א-ג במשנה. אם כרך את החבלים או אם קיצר אותם בטפח - כנראה מתכוון למשוך את הבע"ח, ואינם מחולחלים. |
ומזין עליהן וטובלין במקומן, ובלבד שיהו מחולחלים קשורים באופן רופף
ומכניס אפילו י' חבלים לתוך ידו, ובלבד שלא יכרוך ע"ג ידו
ולא ישלשל חבלים מידו יותר מטפח.
לא יצא הסוס בזנב שועל, ולא בזהורית שבין עיניו
הכיסים של העיזים נזכרו שם במשנה ב, כדעת ר' יוסי. הזוג נאסר שם במשנה ד וכך גם חלק מהתחבושות. כאן הותרו חלק מהתחבושות (לא ברור אם מדובר באותן תחבושות), וכן הזוג הפקוק. |
לא תצא פרה בחוסם שלה, ולא סייחין בקרסטלין שלהם, ולא עזים בכיסין של דדיהן
לא תצא בהמה בסנדל ולא בקמיע, אף על פי שמומחה
זה חומר בבהמה שאין באדם
אבל יוצאה היא באגד שע"ג מכה, ובקשישין שע"ג שבר, ובשליא המדולדלת
ופוקקין לה זוג, ומטיילת בו בחצר.
יציאת גברים ונשים[עריכה]
לא תצא אשה בעיר של זהב, ואם יצאת - חייבת חטאת, דברי ר"מ
ראו משנה ו, א, כדעת חכמים. |
וחכ"א: לא תצא, ואם יצאת - פטורה
ר"א אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב, בטוטפת ובסרביטין, בזמן שהן תפורין.
לא תצא אשה באסטמא זר המקשט את הראש, ואם יצאת - הרי זה חייבת
שלשה דברים נאמרו באסטמא: אין בה משום כלאים, ואין מטמאה בנגעים, ואין יוצאין בה בשבת
הכלאיים ונגעי בגדים הם בגלל שלא מדובר בבגד, אלא בתכשיט. לכן אין יוצאים בה בשבת. רשב"א מתיר לצאת באסטמא בחול כי היא אינה למעלה משער האשה, ולכן לא חלה עליה הגזירה על עטרות כלות – ראו סוטה ט, יד. |
כלל אמר רשב"א: כל נוי שלמטה משערה - יוצאין בו, למעלה משערה - אין יוצאין בו.
לא ינעול אדם סנדל מסומר ויטייל בתוך הבית, בשבת אפילו ממטה למטה
סנדל המסומר אסור לנעילה, אבל לדעת ת"ק אינו מוקצה. אם רוב המסמרים נפלו או שהפך אותו לנעל – מותר. וראו משנה ו, ב. |
נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ד' וחמש, ר' אומר עד שבע
או שחפהו בעור מלמעלה, או שעשה לו מסמרין הרבה מלמטה,
או שעשה לו טס או יתד כדי שיהלך עליו ולא תהא הארץ אוכלתו - מותר.
איזה קמיע מומחה? כל שרפא ושנה ושלש
המומחה במשנה הנ"ל הוא תואר של כותב הקמע. כאן הוא התואר של הקמע עצמו. |
אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עקרין - יוצאין בו
ואצ"ל שנכפה, אלא אפי' שלא יכפה
ואין צריך לומר דבר שיש בו סכנה, אלא אפי' דבר שאין בו סכנה
וקושרו ומתירו בשבת, ובלבד שלא יתננו לתוך השיר או לתוך הטבעת ויצא בו, מפני מראית העין
קמיע שאין מומחה, אף על פי שאין יוצאין בו בשבת - מטלטלין אותו בשבת.
מפתח נחשב כלי, כמו טבעת או מחט במשנה ו, ג. |
לא תצא אשה במפתח שבאצבעה לרשות הרבים, ואם יצתה - הרי זו חייבת חטאת.
ר"א פוטר בכוכלת, וחכמים פוטרין בצלוחית של פלייטין בזמן שיש בה בוסם
הא אם אין בה בוסם - הרי זו חייבת
כללו של דבר: כל שהוא משום תכשיט - לא תצא, ואם יצתה הרי זו פטורה
כל שאינו משום תכשיט - לא תצא, ואם יצאת הרי היא חייבת
אבל יוצאת היא בסבכה מוזהבת, ובטסין ובצפויין ובחליות שלה
במנעלים ובקורדוקיסין המוזהבין
יוצאה באבן תקומה, ואם נפלה - תחזיר
פורפת לכתחלה בדבר הניטל בשבת.