ביאור:תוספתא/מקוואות/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק ששי

חזקת כשרות במקוה

(א)
ארץ הכותים – טהורה. מקוותיה ומדוריה ושביליה - טהורות.

ראו משנה ח, א. כאן נוספה התיחסות לארץ הכותים.
המערה באדם מוכיחה שבחו"ל אפילו לפנים מן המפתח (הגדר) יכולים בעלי קרי לטבול.
המעשים על שפרעם ועל בית ענת מוכיחים שמקוואות הגויים שלא בדקו בדיוק כיצד מולאו הן בחזקת פסולות.
ר' יהודה מנסה להוכיח מהמעשה באשקלון שרבן גמליאל טבל לקרי במקוה של גויים, אבל ר' יהושע טוען שהוא טבל בים.

ארץ העמים – טמאה. מקוותיה ומדוריה ושביליה - טמאין.
מקוואות העמים שבחוצה לארץ - כשרים לבעלי קריין, ופסולין לכל הטמאין
ושבארץ ישראל, שחוץ מן המפתח - לכל הטמאין, וא"צ לומר לבעלי קריין
ושלפנים מן המפתח - פסולין לבעלי קריין, וא"צ לומר לכל הטמאין, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: כשרין לבעלי קריין, מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום.
ושחוץ מן המפתח - כשרין אף לנדות.
אמר רשב"ג: הלכה אין לי.
אלא מעשה במערה שהיתה בגינתו של מוסק אחד בדמיו בעיר אדם
שהיו כהנים כובשין את הגדר, ויורדין וטובלין לתוכה.
א"ר יהודה: מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם, ושל שפרעם היה
והיה ר' דוסא מושיב בו עליו ב' תלמידי חכמים, כדי שיקוו בו המים מ' סאה.
שוב מעשה ברום בית ענת, שקוות יתר מאלפים כור
ובאו ושאלו את ר' חנניא בן תרדיון – ופסל
שאני אומר: נכנסו עובדי כוכבים וחלפוה בלילה, וחזרו ומילאו אותו בקילון.
ומעשה בר"ג ואונקלוס הגר שהיו באשקלון, וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים.
אמר ר' יהושע בן קופסאי: עמהן הייתי, ולא טבל ר"ג אלא בים!

(ב)
מרחץ שבלניה עובדי כוכבים, בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה"י ויתכן שהטילו אליה מים שאובים – טמאה; לרה"ר - טהורה.

 השוו לדין יין נסך, ע"ז ה, ד.

מרחץ שבלניה עובדי כוכבים, וישראל נכנס שחרית ומשיקה, אע"פ שזה נכנס וזה יוצא - טהורה.
נעלה, או שנתיחדה ברשותו של הגוי - טמאה
נמצאת אומר: בימים טהורה, ובלילות טמאה.

בעל קרי וטבילתו

(ג)
המהרהר בלבו, ועמד ומצא בשרו חם - טמא.

ראו משנה ח, ג. כאן נוספו הסתייגויות.

חם ולא הרהר, הרהר ולא חם - טהור
ר' יוסי אומר: בזקן ובחולה – טהור, בילד ובבריא - טמא.

(ד)
הפולטת שכבת זרע ביום השלישי – טהורה, דברי ר"א בן עזריה.

ראו משנה ח, ג-ד. לדברי ר' עקיבא ראו ספרא זבים פרק ו ו.

ר"ש אומר: פעמים שהן ד' עונות, פעמים שהן ה', פעמים שהן ו'
ר"ע אומר: לעולם חמש, ואם יצאת מקצת עונה ראשונה - משלימין לה מקצת עונה ששית.
ש"ז של ישראל בכל מקום - ה"ז טמאה, ושל עובד כוכבים בכל מקום - טהור
חוץ ממימי רגלים שבו
כל אלו שאמרו - טהורין לחולין, וטמאין לתרומה
חוץ מהפולטת ש"ז, שהיא טמאה לחולין
ר' יוסי בר' יהודה אומר: הפולטת ש"ז טהורה לחולין

דיני חציצה

ושאמרו חוצצין, ושאמרו אין חוצצין - לא מטמאה ולא מיטמאין

חוץ מקרום שעל גבי מכה

בית הסתרים – ראו משנה ט, ב-ג.

ואגוד שע"ג המכה, והקשקשים שעל גבי השבר, והשירים והנזמים וקטבלאות והטבעות
אוצין מהודק – חוצצין, רפין - אין חוצצין
ר"ש שזורי אומר: בבית הסתרים באשה - חוצץ ובאיש - אינו חוצץ.

(ה)
סם יבש שע"ג מכה, והכחול שעל גבי עין - הרי אלו אינן חוצצין

פירוט לעיקרון שבמשנה ט, ג. וראו שם משנה ד לעניין צואה תחת הציפורן.

והדם והדבש והדיו, והחלב ושרף התות ושרף התאנה, ושרף המשקה ושרף החרוב
יבשין – חוצצין, לחין - אינן חוצצין
ושאר כל השרפין, בין לחין בין יבשין – חוצצין, מפני שהן לכלוך הפירות.
והכחול שחוץ מן לעין - הרי אלו חוצצין.
צואה שתחת הצפורן, שלא כנגד הבשר, והטיט והבצק שתחת הצפורן, אפי' כנגד הבשר
הרי אלו חוצצין
כתות של גדול, שאינו מקפיד עליהן, והאבר והבשר המדולדלין באדם - הרי אלו אינן חוצצין.
ר' יוחנן בן יוסף אומר: צפורן שפירשה רובה - ה"ז אינה חוצצת
כל החוצצין בכלים - חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה, ובחולין - אינם חוצצין.