ביאור:תוספתא/טהרות/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת טהרות פרק שני
[עריכה]טומאת אוכל וטומאת האדם שאכל אותו
[עריכה]אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: היכן מצינו טומאה בתורה, שהיא עושה טומאה אחרת כיוצא בה
אמר לו: אף אתה אומר יעשה שני שני!
אמר לו: מצינו שהשני מטמא את המשקין לעשות תחלה
והמשקין מטמאין את האוכלין לעשות שני
אבל לא מצינו ראשון שהוא עושה ראשון בכל מקום.
מה נקרא אוכל ומה משקה
[עריכה]השחלים והגריסין, בזמן שמגיס בהן את הקדרה - מטמאין טומאת אוכלין
ראו משנה ג, א-ב. כאן מובאת שיטת ר' מאיר, שהשמן שונה משאר הנוזלים: אפילו אם חשב עליו כאוכל – הוא אינו אוכל. |
נתנן לקערה ויצאו מהן משקין - משקין היוצאין מהן מטמאין טומאת המשקין.
השמן שקרש - לא אוכל ולא משקה. כיצד אמרו "שמן תחלה לעולם"? (משנה ג, ב)
שאם נמחה ולא נשתייר הימנו, אלא כפול - משקין היוצאין הימנו מטמאים טומאת משקים.
נמצאת אומר, ג' מדות במשקין:
הרוטב והגריסין והחלב, בזמן שהמשקה טופח - הרי אלו תחלה
קרשו - אין צריכין מחשבה לאוכלין.
דבש הזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין
חישב עליו לאוכלין - מטמא טומאת אוכלין
שמן - לא אוכל ולא משקה. חישב עליו לאוכלין ולא למשקין - בטלה דעתו.
הדם שקרש - לא אוכל ולא משקה
דין הדם ודבש התמרים דומה לדין השמן, אבל הפוך: אפילו אם חשב עליהם כמשקים – אינם משקים. |
חישב עליו לאוכלין - מטמא טומאת אוכלין. ולמשקין - בטלה דעתו.
דבש תמרים - לא אוכל ולא משקה
חישב עליו לאוכלין - מטמא טומאת אוכלין. ולמשקה - בטלה דעתו
ושאר כל מי פירות - לא אוכלין ולא משקין.
חישב עליהן, בין לאוכלין ובין למשקין - בטלה דעתו
השלג – לא אוכל ולא משקה
חישב עליו לאכילה – בטלה דעתו. למשקה – מטמא טומאת משקין.
נטמא מקצתו – לא נטמא כולו. נטהר מקצתו בהשקה למקוה – נטהר כולו.
לדין השלג ראו גם מקואות ז, א. קפיאה מטהרת את המים אבל הפשרה מחזירה אותם לדין מים. בעניין מים שאובים המים המופשרים אינם נקראים שאובים כלל. |
מים טמאין שהגלידו ואין בהן משקה טופח – טהורים. נמוחו - חזרו לטומאתן הישנה
מקוה שאוב שהגליד - טהור משום מים שאובין. נמוחו - כשר להקוות עליו.
החושב על החלב שבכחל שבעטין – טהור, ושבקיבה - טמא
החלב שבעטין אינו מתאים לשתיה, ואפילו אם חשב לשתותו – בטלה דעתו. אבל בקיבה הוא חלב לכל דבר. |
העור והשליא - אינן מטמאין טומאת אוכלין
העור ששלקו והשליא שחישב עליה - מטמאין טומאת אוכלין.