ביאור:של נעליך - של נעלך

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



[ע"פ אברבנאל]

שני מנהיגי ישראל, משה רבנו ויהושע בן-נון, נצטוו להסיר את נעליהם:

  • שמות ג ה: "ויאמר: 'אל תקרב הלום; של נעליך מעל רגליך - כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא'".
  • יהושע ה טו: "ויאמר שר צבא ה' אל יהושע: 'של נעלך מעל רגלך , כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא...".

במאמר זה ננסה להסביר את משמעות המצוות ואת משמעות ההבדלים ביניהן.

הנעליים הן כלי מלאכותי, שבעזרתו דורך האדם על האדמה וכובש אותה. הן מסמלות את שליטתו של האדם בארץ. הסרת הנעליים מסמלת ענוה והתבטלות בפני יוצר הארץ - האדם המסיר את נעליו, מכיר בכך שהוא לא שולט בארץ, אלא הוא רק חלק ממעשה הבריאה, המנוהל על-ידי ה'.

שתי המצוות נאמרו למנהיגי ישראל בנקודות-מפתח בתולדות ישראל:

  • המצוה למשה נאמרה בהתגלות הראשונה של ה' אל משה, שבה לראשונה ציווה ה' את משה להוציא את בני-ישראל ממצרים.
  • המצוה ליהושע נאמרה לפני כיבוש יריחו - העיר הראשונה שכבשו בני-ישראל בארץ כנען.

המצוה להסיר את הנעליים באה להבהיר למנהיגים, שהמבצעים הגדולים שעומדים להתבצע בקרוב, לא יתבצעו בכוח בכוח המעשים האנושיים שלהם, אלא בכוח הניסים והנפלאות של ה'.

המשפט "המקום אשר אתה עומד עליו, [אדמת] קודש הוא" לא מתייחס דווקא למקום הגיאוגרפי שבו עמדו המנהיגים, אלא למקום שאותו ממלאים המנהיגים בהסטוריה, כלומר לתפקיד שלהם: התפקיד שלהם הוא קודש לה', מעל העולם האנושי (ע"ע קודש )

וכאן יש הבדל בין משה לבין יהושע:

  • משה נצטוה לפשוט את שתי נעליו, כי יציאת-מצרים היתה מבצע ניסי לחלוטין, ללא כל כוח אנושי, ומשה היה רק שליח.
  • ויהושע נצטוה לפשוט רק נעל אחת, כי כיבוש ארץ-כנען היה מבצע ניסי רק בחלקו - יריחו נכבשה בנס, אך שאר הערים נכבשו בתחבולות אנושיות.

ע"ע שר צבא ה' .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ע"פ אברבנאל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/nalym