ביאור:רינה - שמחה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[ע"פ חיים לביא, בשם פירוש הגר"א על התפילה "שמחים בצאתם וששים בבואם"]

"רינה" היא פעולה חיצונית - שיר שבח והודיה לה' ("רינה ותפילה", "גילת ורנן", "הנה עבדיי ירונו מטוב לב");

"שמחה" היא מצב פנימי של הלב.

גם נוסח ספרד ב"לכה דודי" מחלק בין שבת ליום-טוב: בשבת אומרים "גם ברינה ובצהלה" (מקבלים את השבת בשיר), וביום-טוב אומרים "גם בשמחה ובצהלה" (כי ביום-טוב יש מצוה לשמוח).

על-פי ההלכה,  כאשר מת רשע, קרוביו אסורים להתאבל ומחויבים לערוך סעודות ולהודות לה'; אך עדיין חלים עליהם כל דיני אנינות וצער מן התורה כי "אין אנינות אלא בלב".

ושמעתי מעמית מייזליש בשם הגר"א, שלכן, כאשר המצרים טבעו בים, רננו בני-ישראל ואמרו את שירת הים. ולכן, אומרים בתפילת מנחה של שבת "אברהם יגל יצחק ירנן " , כי אברהם הוא מידת החסד, ומידת יצחק הוא רק לנקום ברשעים, לכן כתוב בו רינה .

ראו:  באבוד רשעים רינה - בנפול אויבך אל תשמח .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/rina_smxa