ביאור:קטב = חצי = חץ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
"קטב" מופיע ארבע פעמים בתנ"ך
דברים לב כג : אספה עלימו רעות "חצי" אכלה בם:
מזי רעב ולחמי "רשף וקטב" מרירי ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר:
ישעיה כח א : הוי עטרת גאות שכרי "אפרים" וציץ נבל צבי תפארתו אשר על-ראש גיא-שמנים הלומי יין:
הנה חזק ואמץ לאדני כזרם "ברד" "{{{1}}}" שער "קטב" כזרם מים כבירים שטפים הניח לארץ ביד:
הושע יג יב : צרור עון "אפרים" צפונה חטאתו : חבלי יולדה יבאו לו הוא-בן לא חכם כי-עת לא-יעמד במשבר בנים:
מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי "דבריך" מות אהי "קטבך" שאול נחם יסתר מעיני:
תהלים צא ה : לא-תירא מפחד לילה "מחץ" יעוף יומם: "מדבר" באפל יהלך "מקטב" ישוד צהרים:
יפל מצדך "אלף" "ורבבה" מימינך אליך לא יגש: {.. והם "רבבות אפרים" והם "אלפי מנשה" }
"{{{1}}}" כמו שאפשר לראות קטב מקביל לדבר / רשף (שם של מגיפת מוות)
כמו כן רשף פירושו גם חץ , לכן גם קוטב פירושו חץ (וגם לחצות / לחתוך)
כך גם בארמית / ערבית קטב = חתך , בערבית קוטבה = חץ
יתכן שקטב פירושו גם ברק (חץ / חצצים = ברקים)
"שער קטב" = סערת ברקים , מקביל ל"זרם ברד" = מטר ברד
קטב פירושו גם ציר (שליח , שגר..) אנחנו יורים / משגרים את החץ
מכאן השם של הקוטב הצפוני / דרומי (צירי הארץ)
"{{{1}}}" נראה שחלק מהפסוקים קשורים לשבט "אפרים" ..
בנו הבכור של "אפרים" היה "שותלח" , שאולי נגזר משלח (חץ – רשף)
כמו כן ברשימת היוחסין של אפרים מוזכר רשף
דברי הימים א ז כה : ורפח בנו "ורשף" ותלח בנו ותחן בנו: לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו: נון בנו יהושע בנו:
"{{{1}}}" העיר רשף / רשפון / ארסוף נקראה אפולוניה
ה"אל" אפולו הוא ה"אל" רשף
השם אפולו נגזר מעפול שפירושו עכברוש / חולדה / חפרפרת שכידוע הם מחוללי מגיפת הדבר
שמואל א ו ד : ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים
חמשה ( "עפלי" ) טחרי זהב וחמשה "עכברי" זהב כי-מגפה אחת לכלם ולסרניכם:
אפולו נודע בין השאר כ"אל" העכברים
עפול נגזר מעופל = חושך / אפלה , חולד פירושו גם חולדה (עכברוש) וגם חפרפרת (שהיא כידוע עיוורת – "חשוכה")
"{{{1}}}" "מזי רעב
ולחמי רשף
וקטב מרירי
ושן בהמת
אשלח בם
עם חמת זחלי עפר"
פה יש הקבלה של מגיפת הדבר לנשיכת (אכישת) נחש / חיצים מורעלים
"לחמי רשף " / "קטב מרירי" = חץ מורעל , היו נוהגים לשים רעל בחץ
ל-חם / חמת = ארס / רעל (שגורם לתחושת שריפה / חום / רשפי אש)
מרירי = מרורת פתנים = ארס / רעל
שן בהמות = שן נחש / דרקון (הארס כידוע מצוי בשן הנחש)
איוב כ יד : "לחמו" במעיו נהפך "מרורת פתנים" בקרבו:
תהלים נח ה : "חמת" -למו כדמות "חמת-נחש" כמו-פתן חרש יאטם אזנו:
תהלים קמ ד : שננו לשונם כמו נחש "חמת" עכשוב תחת שפתימו סלה:
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-03.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/ljon_jorj_qfb_0