ביאור:קולה של דינה לא נשמע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



פרשת וישלח: קולה של דינה לא נשמע! / מוטי לקסמן

קול הבת לא נשמע. בת נולדה ללאה אשת יעקב (בראשית ל כא): "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". בת נולדה ללאה אחר הולדת שישה בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון. לאחר לידת כל בן מצורף מדרש או הסבר לשמו, מדרש המבטא את רחשי הלב של לאה. לאחר לידת דינה אין מדרש או הסבר לשמה. אין רמז לרחשי לב האם, עם הולדת הבת. יתר-על-כן, הודעת ההריון של כל הבנים נפתחת במילה "וַתַּהַר" ואילו לגבי דינה נאמר "וְאַחַר יָלְדָה". כאילו לא היה מה לומר לרגל הולדת דינה, שקט.

פרשנים רגישים לכך, חלקם מתייחס לכתוב בהתאם למדרש בתלמוד הבבלי: "' "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" ', מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים" (בבלי, ברכות ס, א); כך רש"י וגם תורה תמימה על אתר. רשב"ם מבחין בין הולדת בן להולדת בת (1). וראב"ע מעלה סברה שדינה הייתה תאומה לזבולון (2).

בת בין בנים הרבה (3), מה תעשה? (בראשית לד א) "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". אמירה זו מעלה התייחסות לפחות לשני עניינים:

הראשון, מה מובן "וַתֵּצֵא"? רשב"ם מבין זאת כתיאור מיקום: " "כי חוץ לעיר נטה אהלה ויצאה משם ונכנסה לעיר" " (רשב"ם על אתר). ראב"ע סבור שדינה יצאה מיוזמתה היא (ראב"ע על אתר).

השני, מה מובן "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ"? יונתן מבין בכך " "לראות בנימוסי בנות עמי הארץ" " (יונתן על אתר). קיל סבור " "לראות בתכשיטי בנות הארץ שהגיעו לפרקן, שהיו יוצאות לחול במחולות במועדים מסוימים" " (4). וגם " "בקשה לראות, ונראתה" " (5). מהכתוב במקרא וגם מהבנות פרשנים מצטיירת תמונה של אוירה רגועה, כמעט אידילית: יצאה דינה לטייל ולפגוש בנות נוספות.

הפועל רא"ה חוזר שנית, הפעם הוא מקושר לאיש (בראשית לד ב): "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ". ריקאנטי מוצא כבר בפסוק זה רמז לבאות: " "וטעם הַחִוִּי - מלשון נחש הקדמוני" " (ריקאנטי לברא' לד, א) (6). ואכן, זו הייתה ראייה מסוג אחר, כי בעקבות הראייה באים שלושה פעלים רצופים: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" (שם). הפועל הראשון מציין פעולה רגילה של איש כלפי אישה במקרא (7). אבל שני הפעלים הבאים "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" מציינים בפירוש אינוס אישה לקיים יחסים (8). קולה של דינה אינו מושמע. אין ספק שמתואר כאן אירוע חמור ביותר, אבל דבריו של שכם מרמזים שייתכן מאוד והמקרה משקף סערת רוח המביאה לאיבוד שליטה (בראשית לד ג): "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ" (9). תגובת דינה אינה כתובה.

(בראשית לד ד): "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה". אין תגובה של דינה, אבל היא לא חזרה למשפחתה, היא לא התרחקה מבית שכם [10]. האם אין בהישארותה רמז כלשהו לתגובתה? האם היא הסכימה להצעת הנישואין? אולי סירבה? אולי התנתה תנאים? אין רמז לכך במקרא. קול האישה אינו נשמע!

גם קולו של יעקב האב נאלם דום: (בראשית לד ה): "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם" [11]. גם לאחר שובם של הבנים אין הוא מוציא הגה, והם שמעון ולוי, משלים בערמה את שכם וחמור אביו בשקר, ואחר-כך הורגים בהם הרג רב.

יעקב מגיב הפעם בחשש מתגובה מתושבי הארץ [12], אבל בסוף ימיו נוקט יעקב ביקורת חד-משמעית כלפי מעשה הרצח (בראשית מט ה-ז): "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה".

וקול דינה דומם. אני לא יודע, אבל אולי אם קולה של דינה היה נשמע, אולי היה נמנע הרצח וזרע של שלום היה נזרע? אבל אין קול לדינה, ואם היה מה הייתה אומרת? הסופרת מירה מגן מציעה אפשרות אחת: " "כבודי? כבודי נקרע ממני עם בתולי ושולמה לי תמורתו אהבה, ואתה ולוי אחיך, שלא באתם לעולם מאהבה ואפילו לא מתשוקה, איך תדעו מה זאת אהבה? קנאת אמנו הרתה אתכם וחוֹלְלָה אתכם קנאים מרֶחֶם" "[13]. " "אבל האיש ההוא אהב אותי, ואתה ואחיך הרגתם אותו על שום שהקדימה תאוותו את אהבתו" " [14]. אז אולי הדין הנורא בוצע בגלל שלקולה של דינה לא היה מאזין? ואלי בגלל שאף אחד לא היה קשוב ללב שנענה לרחשי אהבה?

<><><><><>

מקורות והערות (1) "שאין מודים על הבת כמו על הבן. ולהודיעך בא, שכל בני יעקב היו זכרים חוץ מזו" (רשב"ם על אתר). (2) "יש אומרים כי עם זבולון היתה בבטן אחת" (ראב"ע על אתר). (3) אמנם בהמשך מופיע הביטוי "בְּנֹתָיו" (ברא' לז, לה וגם מו, ז), אך מקובל שהכוונה לכלותיו של יעקב, נשות בניו. (4) יהודה קיל, ספר בראשית, כרך ב, ירושלים תש"ס, עמ' תנו. (5) שם. (6) בלשון היום מכנים בשם "חיואי" ציפור טרף הקרויה גם "עיט הנחשים", אך בארמית "חיואי" הוא נחש. (7) ראה למשל: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו" (ברא' יב, ה1). (8) כך גם בסיפור אמנון ותמר "וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" שמ"ב יג, יד). (9) בניגוד מובהק לאמנון: "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (שמ"ב יג, טו). [10] זאת אנו למדים מהכתוב בפרק הנדון בזה, המספר שלאחר רצח גברי העיר "וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ" (ברא' לד, כו). [11] גם בסיפור אמנון ותמר קולו של האב דויד אינו נשמע: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד" (שמ"ב יג, כא). [12] "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ברא' לד, ל). [13] מירה מגן, "אני דודתה של שרח, ורחל היתה דודתי" בתוך רותי רביצקי (עורכת), קוראות מבראשית, תל אביב 1999, עמ' 277. [14] שם, עמ' 278.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-22.

תגובות[עריכה]

מאת: אראל

גם מירה מגן, שאת דבריה ציטטת כאן, וגם סופרות נוספות (אם זכרוני אינו מטעני - אניטה דיאמנט, שלומית אברמסון), משום מה, מצדיקות את שכם, ומתארות את הפרשה בצורה שמציגה אותו כרומנטיקן תמים, ולא כאנס אכזרי.

אני תמה, ממה נובעת הנטיה הזאת, להצדיק את האנס ולמעט בחומרתו של האונס.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0132_2