ביאור:קבורת שרה בפרשת חיי שרה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
"
וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר: גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.
וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ...
וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.
וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר... אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי...
וַיַּעַן עֶפְרוֹן... הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ.
וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ.
וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן... נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה.
וַיַּעַן עֶפְרוֹן ... אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא...
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף...
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן... לְאַבְרָהָם... וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה..."
ראשית יש להבין את המשא ומתן לפי הפשט:
אברהם מבקש מבני חת שיתנו לו קבר כלשהו והם מציעים לו לקבור יחד עם מתיהם.
הוא מתעקש לקנות את מערת המכפלה והשדה מעפרון.
עפרון מציע לאברהם לקבור שם את שרה בחינם (כאשר המשמעות היא שהשטח ישאר בבעלות עפרון). הכונה שלו היתה לרמוז שהוא לא שש למכור את השדה כדי שיוכל לבקש בהמשך מחיר גבוה.
אברהם מתעקש שעפרון יתן לו הצעת מחיר, עפרון מבקש 400 שקל ואברהם משלם.
שאלות[עריכה]
- מדוע הפרשה נקראת חיי שרה אם היא נפטרה כבר בתחילת הפרשה?
- למה אברהם התעקש על מערת המכפלה (הכפולה בקומותיה)?
- למה כל האריכות והפירוט?
- אברהם מעוניין לקנות רק את המערה, אך עפרון רוצה למכור לו גם את השדה. אברהם מסכים, קונה את השדה, את העץ אשר בו ואת המערה, ב-400 שקל כסף עובר לסוחר, ולהפתעתו הרבה של עפרון, במקום לקבור את שרה במערה אשר בקצה השדה ואת השדה להפוך לאחוזת בית מפוארת עם חלקת אדמה ועליה מטעי עצי פרי פורחים, הופך אברהם את כל השדה לבית קברות גדול ""ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר..." מדוע?
תשובות[עריכה]
לשון המלבי"ם בקצרה: "כי מה שהאריכה התורה בקנייה זו ובפרטיה הוא כי אברהם השתדל בזה לנטוע בלב העמים פינה גדולה מפינות הדת, שהיא האמונה בהישארות הנפש אחרי המוות ובגמול העתיד שיהיה בין לנפש ובין לגוף, כי גם הגופים ישני אדמת עפר יקיצו ביום הדין הגדול, אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם... ועל כן צריך להכין לגוף המת מקום קבר במקום נבחר... וכל זה היה כדבר זר לבני חת שחשבו כי מתים בל יחיו, ואין עוד דין וחשבון בשאול, והקבורה אינה צריכה (אלא) רק לפי שעה, משום בזיון החיים ומשום הסירחון ואחר כך מפנים הקבר, ועל ידי מעשה זה שהיה בפרסום ואברהם נתן בעד המערה הון רב נתיסד אצלם באמונה (זו)... ובירור המקח הזה דומה כעשרת הדברות שביררה האמונה והשכר והעונש...".
עפרון ובני חת לא האמינו בחיים שלאחר המוות, כלומר בהישארות הנפש. המוות לשיטתם הוא הסוף, החידלון המוחלט שאין אחריו תקומה. לכן גם אין זה משנה היכן יקבר האדם לאחר מותו כי הרי כל מטרת הקבורה היא למנוע מן הנשארים בחיים את הסרחון והביזיון במפגש עם המת. ועל כן העיקר במקח הוא לא מערת הקבורה, אלא דווקא השדה שבו יוכל אברהם להשתמש לבניין חייו החדשים לאחר מות אשתו.
אך אברהם אבינו בא ללמד את עפרון ובני חת שאדרבא, לא רק שבמותו של האדם הוא איננו מסיים את חייו, אלא להפך, הוא מתחיל חיים חדשים ועליונים יותר, חיים רוחניים ללא מגבלות העולם הזה עד שיזכה לחיי הנצח בתחיית המתים לעולם הבא. על כן רצה לקבור את שרה דווקא במערה כפולה, בעלת שתי-הקומות כאומר לעפרון שתי קומות לחיי האדם: הראשונה פה בעולם הזה בגופו, והשניה, והיא עליונה יותר, לחיים שלאחר העוה"ז.
ברור אם כן שדווקא הפרשה המתארת את מותה של שרה ראויה להיקרא על שם חייה שלא הסתיימו אלא אדרבא, התעצמו והתגברו.
| המות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו, מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החים ותעצומתם. ומתוך השקיעה התהומית בקטנות אשר יצר לב האדם השקיע אותן בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיגה וחשוכה שהוא קוראה מוות. (על כן) מתעלים הם הכהנים מהקשבה שקרית זו שא"א להימלט ממנה, כל זמן שהממשל הכוזבי שולט בעולם, כי בהעברת העיניים מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש, 'על כל נפשות מת לא יבוא, לנפש לא יטמא בעמיו' | ||
| – ביאור:אורות הקודש ב, עמ' שפ | ||
נזכה לחיים טובים וארוכים ומתוקים.
מקורות[עריכה]
הרב ערן טמיר