ביאור:קאנט והתנ"ך: התנהגות למופת

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

' קאנט והתנ"ך: התנהגות למופת '

שופטים ט מח: "ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם אשר אתו ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על שכמו ויאמר אל העם אשר עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני".

כידוע, עמנואל קאנט, בספר "הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות" (ספרי מופת פילוסופיים, י-ם, תרצ"ג) מניח את עקרונו היסודי –"עשה את מעשיך באופן שהכלל שעל-פיו אתה עושה אותם, יוכל להתקבל כחוק על-ידי כל יצור שכלי" (עמ' 78-79).

מעין זה ראינו בפסוק למעלה. אכן, הדוגמא הטובה ביותר היא הדוגמא האישית. וזהו עיקרון המנהיגות. ואולם, בנפרד ממנו יש את העיקרון הנגדי האומר, כי כל פרט הוא ייחודי, בחינת - יחזקאל לג כד: "אחד היה אברהם"  ; אחד ומיוחד. וזהו עיקרון החסידות, אשר לפיו האדם יכול לפעול אף מלפנים לשורת הדין ובכך לבטא את אישיותו החד-פעמית. אין חובה לכלל לעקוב אחר מעשיו, אם כי בודאי הוא 'איש מופת', על משקל – זכריה ג ח – "כי אנשי מופת המה".

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0709_2