ביאור:פרשת ויקהל - פקודי - מי הן הנשים חכמות הלב?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


פרשת ויקהל- פקודי- מי הן הנשים חכמות הלב?

מאמר מאת: אהובה קליין

בפרשה זו אשר עיקרה ביצוע הוראות בניין המשכן,מוזכרות הנשים

בתואר- חכמות לב:

"וכל אישה חכמת-לב בידיה טוו,ויביאו מטווה את-התכלת ואת- הארגמן,ואת תולעת השני ואת השש:וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את- העיזים"

[שמות פרק ל"ה,כ"ה-כ"ו]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מזכירה פעמים רבות את הנשים בתיאור נושא המשכן?

ב] מה פירוש :אישה חכמת לב?

ג] כיצד מתוארת האישה בפי חז"ל?

התשובה לשאלה א]

התורה מדגישה מספר פעמים את השתתפותן של הנשים במלאכת המשכן.

ראשית, הן תרמו ממיטב תכשיטיהן למלאכת המשכן,בעוד שלמעשה העגל סרבו לתרום זהב.

במלאכת המשכן הן הקדימו את בעליהן.

הרמב"ן אומר כי:על סמך דברי הכתוב:"ויבואו האנשים על הנשים"

ניתן ללמוד כי: האנשים נטפלו והלכו אחר נשותיהם,הנשים פירקו מיד את התכשיטים.

לפי פירוש פרקי דרבי אליעזר:היות והנשים לא לקחו חלק בחטא העגל,לכן בראש חודש הן זכו בשמחה ופטורות בעבודה בו.

רבינו בחיי מבסס את פירושו על דברי שלמה המלך:"אדם אחד מאלף מצאתי,ואישה בכל אלה לא מצאתי".כוונתו הייתה שהנשים לא אמרו בחטא העגל:"אלה אלוקיך ישראל" לפי שהן לא השתתפו כלל בהבאת תכשיטיהן למעשה העגל.אך מנגד השתתפות הנשים הייתה רבה במלאכת המשכן.

ויש פירוש האומר: כי הנשים ליוו את בעליהן כדי לראות במו עיניהן- כי אכן הגברים תורמים את הזהב לטובת המשכן.

בנוסף לתרומתן הנשים נדבו גם את מלאכתן הקדושה,כמו שהתורה מציינת:"וכל אישה חכמת לב בידיה טוו"

על כך אומר רש"י: כי לנשים הייתה אומנות יתרה במלאכה זו,הכוונה –יתרה על מעשה ידיה כי בעניין זה לא נזדקקה להיתר בעלה ,אלא רשאית הייתה לעשות בנדבתה זו כראות עיניה.

התורה מרוממת ומאדירה את כבוד האישה ומעריכה את כל תרומתה,לכן היא מודגשת כמה פעמים בפרשה זו.

התשובה לשאלה ב]

לפי דעת מקרא:אישה חכמת לב-הכוונה שחוכמת הלב נתגלתה באמצעות הידיים,הנשים התמסרו במחשבה ומעשה למלאכת המשכן,כלומר את כישרונן הוציאו מהכוח אל הפועל.

הטוויה הייתה אחת המלאכות המיוחדות של הנשים בימי קדם.

הן היו מתקינות את חוטי הצמר ,או הפשתה,התורמים הביאו את התכלת והארגמן בצורה גולמית אל משה -ומשה העביר את החומר לנשות חכמות הלב והן טוו אותם והשיבום אליו .

נשים אלה הצטיינו בחוכמתן שהן הפעילו את מחשבתן ורצונן עשו בפועל את נדיבותן.

הנשים התקינו חוטים משיער העיזים במטרה לארוג את יריעות העיזים למשכן.

ומדוע התורה הדגישה את העיזים בפני עצמן? מפני שצמר העיזים שונה מצמר הרחלים ומן הפישתן וטוויתו הצריכה מיומנות מיוחדת,לכן גם הכתוב האריך בדגש על חוכמת הנשים.

לפי "תפארת יהונתן": מדוע היה צורך בחכמה מיוחדת זו של נשות ישראל? לפי שהדין הוא שבעלי חיים וכל מה שמחובר אליהם אינם מקבלים טומאה.,לכן הייתה חוכמה מיוחדת אצל הנשים לטוות הישר מעל גבי העיזים כדי שהצמר לא יקבל טומאה בזמן מלאכת הטוויה.

התשובה לשאלה ג]

חז"ל אומרים :"בינה יתרה נתן הקב"ה באישה יותר מבאיש" בכך הם תיארו את האישה כמחוננת בבינה יתרה,ובזכות בינה זו הנשים ניצלו מחטא העגל,ואת בינתן הן מקדישות לטובת ביתן –הן משמשות עיקר הבית.

וזוהי שליחותן האלוקית בעולם הזה.

גם שלמה המלך מדגיש את ערכה המיוחד של האישה באומרו:"חכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד]

לסיכום,לאור האמור לעיל:

התורה מדגישה את הנשים כחכמות לב, לפי שהן לא נתנו יד לעגל הזהב,אלא תרמו את עדיהן לטובת המשכן בלבד,הן הצטיינו בחוכמה מיוחדת-חוכמת הלב- אשר בעזרתה הוציאו מן הכוח אל הפועל את כישרונן המיוחד, שנעשה ממש במסירות נפש בכל ליבן.

וכל זה בנוסף לעבודות הבית שהן מחויבות.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובע"ה עתידים להיגאל במהרה בימינו אמן ואמן.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-03-14.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_482