ביאור:פופר והתנ"ך: הוכחה והפרכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פופר והתנ"ך: הוכחה והפרכה

ראשית, ראה מאמר דומה של אראל סגל:

http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/hfrka.html

צרפתי את מאמרי כאן רק בגלל שהוא מוסיף כמה דברים.

על קרל ריימונד פופר (1902-1994), מתוך ויקיפדיה:

"פופר טבע את עקרון ההפרכה. על-פי עיקרון זה, רעיון הוא מדעי אם ניתן לחשוב על דרך להפריכו ובכך להעמידו במבחן. רעיון ההפרכה נובע מתפיסתו היסודית שלפיה האמת נפרדת מעולם התופעות, ובאופן עקרוני לא ניתן לאדם להגיע אליה ללא תיווך התופעות. משמעות עמדתו בדבר אמת מטאפיזית, מוביל בהכרח לספקנות אימננטית שהביטוי שלה הוא בעיית האינדוקציה. מכיוון שמדען זקוק לאינסוף ניסיונות על מנת להוכיח דבר כלשהו ואילו להפרכה אחת בלבד כדי לשלול אותו – מתקדם המדע, גרס פופר, מהפרכה להפרכה. בחשבון אחרון האדם מתקרב אל עבר האמת על ידי כך שהוא יכול לומר בביטחון מה אינו נכון או מה אינו אמיתי. ככל שהצטברות ההפרכות גדלה, כך יהיה המדע קרוב יותר להגשמת תכליתו, האמת. מסיבה זו הוא טען כי רעיון שאין אפשרות למצוא מבחן להפרכתו איננו רעיון מדעי (אך אין זאת אומרת שהוא איננו רעיון מעניין, חשוב ואף תורם להעשרת התרבות או ליכולתנו להשליט סדר בבואנו לתאר את חלקי המציאות שאינם ניתנים לתיאור מדעי). מסיבה זו, התאוריות של פרויד ומרקס אינן מדעיות, הואיל ואין הן מציעות מבחן שבמסגרתו הן עלולות להתברר כשגויות (הן אינן ניתנות להפרכה). תאוריה האוחזת בכלים נזילים כל כך עד שהיא יכולה להסביר כל תופעה תחת השמש, אינה יכולה להיחשב למדעית, בהיותה גמישה מספיק על מנת להסביר מדוע ההפרכה אינה תקפה. הפרוידיאנים יכולים, למשל, לבטל כל טענה לאי תקפותה של תורתם בתירוץ שטוען הטענה נמצא במצב של הכחשה. או המרקסיסטים יכולים לטעון כי ההיסטוריה מראה כי הפועלים ימרדו. אם אכן ימרדו אזי תוכח התאוריה המרקסיסטית, אך גם אם לא ימרדו גם אז לא תופרך התאוריה המרקסיסטית, שכן אז יינתן ההסבר, שהפועלים אינם מורדים משום שהם נמצאים תחת השפעתה של תודעה כוזבת".

מעניין יהיה לבחון את מבחני ההוכחה של הנביא בכלי המדע של פופר:

דברים יג

2 כי-יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת. 3 ובא האות והמופת אשר-דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא-ידעתם ונעבדם. 4 לא תשמע אל-דברי הנביא ההוא או אל-חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את-יהוה אלהיכם בכל-לבבכם ובכל-נפשכם. 5 אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת-מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון. 6 והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר-סרה על-יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן-הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך.

כאן מציאות ה' נתפשת כמציאות מוחלטת שאינה מצריכה הוכחה ואף גוברת על ניסיונות הוכחה נגדיים לה. מהבחינה הזו היא אינה מדעית, היא מעבר למדע. אולם אולי אפשר לראות אף אותה כמדעית, אם נזכור שהיא הוכחה כבר ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני.

לעומת זאת, אמיתיות הנביא כן זקוקה להוכחה:

דברים יח

21 וכי תאמר בלבבך איכה נדע את-הדבר אשר לא-דברו יהוה. 22 אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא-יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא-דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו.

הנביא, אם כן, צריך לנבא עתידות כמבחן. אולם ממקור אחר נראה שכלל זה אינו מוחלט:

ירמיהו כח ט: "הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת"

כלומר, רק בנבואה לשלום הנביא עומד למבחן ולא בנבואת פורענות, שהרי זו יכולה להתבטל אם העם יחזור בתשובה, כמו שקרה עם יונה הנביא ואנשי נינוה.

אם כך במה ייבחן נביא הפורענות? אני אומר, כי במקרה שלו אין הוכחה במובן המדעי, אלא יש הוכחה במובן תוכחה, כמו שנאמר - ויקרא יט יז: "הוכח תוכיח את עמיתך" . לא סתם שתי מילים אלו קרובות זו לזו. כך גם, התוכחה צריכה להיות על דברים מוכחים. וכך גם, לדעתי, עיקר התוכחה, ובימינו בעיקר, צריכה להיות על שקיפות המעשים, נגד אלה אשר עליהם נאמר - ישעיהו כט טו: "והיה במחשך מעשיהם" (אמנם יש מעשים שליליים הנעשים כנגד השמש, כמו במעשה פנחס, אך הנה שם הפועל הוא לא נביא, כי אם קנאי לה')*. כשמנגד אומר הנביא, שוב תוך שימוש באותו השורש: ישעיהו א יח: "לכו נא ונוכחה יאמר ה'" . וכן נאמר - עמוס ג י: "ולא ידעו עשות נכחה נאם ה'" . הוא גם, לפי דעתי, מקור השורש 'וכח', כמו ב-מיכה ו ב: "שמעו הרים את ריב ה' והאתנים מסדי ארץ כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח" . המנצח בויכוח הוא מי שדבריו יותר נכוחים ומוכחים. ואולי גם, תוך פירוק המילה, מי שלטענותיו יש יותר כוח, כוח פנימי, אף שלפעמים מדובר בכוח חיצוני וכמו שאומרים – 'ההיסטוריה נכתבת על-ידי המנצחים'. ואמנם, תהלים כט ד: "קול ה' בכח קול ה' בהדר".

  • ולהערה בפנים השווה מסכת ברכות דף כח:

"כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו... אמרו לו: רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".

המקור המלא:

"וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו: "רבינו ברכנו", אמר להם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". אמרו לו תלמידיו: "עד כאן?" (זה הכל?), אמר להם: ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר "שלא יראני אדם". בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא:"

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-07-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t1128_0