ביאור:על סדר היום - הפרטת אדמות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אם יורשה לי אציג נושא אחד בסדרה "על סדר היום":

מדובר על "חוק ההסדרים", אשר מדבר על הפרטת חלק מאדמות המדינה והרשאת מכירתן לידים פרטיות. גליון פרשת השבוע "השבת" של ארגון צוהר לפרשה שעברה, פרשת ויגש, הוקדש לנושא - 3 מאמרים כלולים בו. במאמרים אלה מוזכרים נושאים תנכיים שונים, כמו - מעניין פרשת השבוע - את אדמת הכוהנים המצריים שניתנה להם, זאת בניגוד לכהנים הישראלים חסרי הנחלה, וכמו כן - קביעת הנחלה בישראל וחוק היובל, המדבר על החזרת הנחלות לבעליהן המקורי, וכמו כן יש להזכיר גם שהארץ בכללה רק כמו נחכרת לנו, שהרי היא של ה', ככתוב - ויקרא כה כג: "והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי".

לזאת אפשר להוסיף את הכתוב - דניאל יא לט: "ואדמה יחלק במחיר", שמדבר מענייני שחיתות ושוחד. וכן יש את הפסוק, שכבר הזכרתי פעם בהקשר זה - יחזקאל ל יב: "ומכרתי את הארץ ביד רעים". נקווה שהצעה גרועה זו לא תצא אל הפועל.


תגובות[עריכה]

יישר כוחך על העלאת הנושא החשוב!

כל מה שכתבת נכון, אך התורה דווקא כן מעודדת בעלות פרטית על קרקע, שהרי התורה מצווה לחלק את הקרקע לבני ישראל הנכנסים לארץ כנען! הקרקע אינה בבעלות המדינה או "מנהל" כלשהו, אלא בבעלות פרטית. מצוות היובל דווקא מנציחה את הבעלות הפרטית בכך שכל הקרקעות חוזרים לבעליהם הראשונים!

וראו דברים שכתבתי בנושא לרב יובל שרלו מארגון "צוהר", ואת תגובתו התומכת:

[1]

-- אראל, 2010-01-03 01:24:27

הנה הפסוקים הקובעים שיש לחלק את הארץ לבני ישראל כך שלכל אחד תהיה קרקע (במדבר כו נב-נה): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ: אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ: לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ--בֵּין רַב, לִמְעָט."

ולגבי היובל נאמר (ויקרא כה ח-י): "וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.", בשנת היובל כל אחד חוזר לקרקע הפרטית שלו, שהוא קיבל בזמן חלוקת הארץ.

אם כך, באופן עקרוני זה טוב לעשות רפורמה ולאפשר בעלות פרטית על קרקע, רק שצריך לעשות שני תיקונים:

  • לקבוע מגבלה על גודל הקרקע המירבי שאדם אחד יכול להחזיק בבעלות פרטית - כך שתהיה אפשרות לכל אחד להשיג קרקע, שלא יהיה מצב שקבוצה קטנה של בעלי הון ישתלטו על כל הקרקעות במדינה.
  • להוסיף לחוק את דין היובל - הקובע שהקרקע חוזרת לבעליה בשנת היובל הבאה.
-- אראל, 2010-01-06 03:07:33

קראתי את הקישור ואני מסכים עם תגובת הרב שם - זה מעניין, אבל לא ריאלי. כמה דברים השתנו מימי התנ"ך ועד ימינו. כיום, ההצעה הזו היא אסון, שמשחק לידיהם של העשירים-במילא.

-- hagai hoffer, 2010-01-06 11:08:11

נראה לי שאם החוק יקבע גבול עליון לקרקע שאדם יכול להחזיק בבעלות פרטית (למשל דונם אחד לכל היותר), החוק דווקא יקדם את השיוויון.

אדם עני, שאין בבעלותו קרקע, יוכל לעבוד קשה, להרוויח כסף ולהגיע למצב שהוא יכול לקנות קרקע בגודל של דונם.

אדם עשיר, שכבר יש לו קרקע בגודל של דונם, לא יוכל להגדיל את הקרקע שבבעלותו.

-- אראל, 2010-01-08 11:38:15

הבעיה היא שאין דין דונם בת"א, למשל, כדין דונם בנגב. כמו כן, יש מקומות שבהם דונם אחד הוא הרבה מאוד ואילו אחרים שבהם אין זה כל-כך הרבה. ועוד, לא בטוח שאדם עני יוכל להרשות לעצמו לקנות שטח, אף לאדם אמיד זה לא כל-כך קל ובטוח, שהרי קניה יקרה עקרונית מחכירה. לי נראה שהמצב כרגע תקין יחסית בשוק הנדל"ן ואין סיבה לשנותו. בנוגע להצעה שלמעלה - אני בדרך-כלל נגד ההפרטה בכל מקרה. כדי לתקן את האפליה והפער שבין העשירים והעניים אנו צריכים ליד ממשלתית מכוונת, אם כי גם לה צריך שיהיו המגבלות שלה.

-- hagai hoffer, 2010-01-09 18:57:33

אתה צודק שיש הבדל גדול בערך הקרקע, ולכן בעבר חשבתי שצריך לעשות את החלוקה לפי ערך, למשל, לאפשר לכל אחד להחזיק בבעלותו קרקע בערך של עד מיליון ש"ח, שזה יכול להיות חצי דונם במקום יקר ו-10 דונם במקום זול. לחלוקה מסוג זה יש בסיס בהלכה - גם כשחילקו את ארץ ישראל לשבטים היו הבדלים בטיב הקרקע (מבחינה חקלאית), והקרקע חולקה לפי הערך הכלכלי שלה ולא לפי הגודל.

אולם, בימינו הערך של הקרקע לא נקבע לפי הקרקע עצמה, אלא לפי האנשים שגרים בה ומה שהם יוצרים. למשל, כשבונים מוסד להשכלה גבוהה או תחנת רכבת באיזור מסויים, הדבר עשוי להגדיל באופן משמעותי את ערך הקרקעות לבניה באותו איזור. מצד שני, כששמים אנטנה סלולרית באיזור מסויים, הדבר עלול להקטין את ערך הקרקעות.

לפני 100 שנה, דונם בתל אביב היה שווה בערך כמו דונם בנגב; האנשים שהתיישבו שם ופיתחו את המקום גרמו לעליה משמעותית בערך הקרקע. אם אנשים חרוצים יילכו ליישב את הנגב, ייתכן שבעוד 100 שנה דונם בנגב יהיה שווה אפילו יותר מדונם בתל אביב, "וגם הנגב עוד יהיה פורח".

"לא בטוח שאדם עני יוכל להרשות לעצמו לקנות שטח", זה נכון, אבל אם בכל זאת יעשה מאמץ ויצליח, תהיה לו הבטחה שהשטח יישאר בבעלותו לתמיד, גם אם ייאלץ למכור אותו אחר כך מתוך מצוקה כלכלית. יהיה סף מסויים, שמי שמצליח לטפס מעבר לו, לא יוכל ליפול בחזרה. וכך, במשך הזמן, יהיו יותר ויותר אנשים בעלי קרקע.

-- אראל, 2010-01-10 19:50:09

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhoffer1 @ netvision.net.il וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-01-12.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3411_0