ביאור:עונשו של יעקב על גניבת הברכות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


כל אותו הלילה קרא יעקב ללאה – "רחל", והיא עונה לו.

בבוקר "והנה היא לאה" (בראשית כט כה). אמר לה: רמאית בת רמאי! לא בלילה הייתי קורא לרחל - ואת עונה לי?! אמרה לו: האם יש מורה ללא תלמידים? לא כך היה, שאביך קורא לך "עשו" - ואתה עונה לו?!

– בראשית רבה ע`, יט, בתרגום לעברית

נראה שדרשה זו באה להפנות את תשומת ליבנו, לשורה הארוכה של ההקבלות שבין רמאותו של יעקב לרמאות לאה:

  • יעקב התחזה לאחיו – ולאה לאחותה
  • יעקב ביצע את הרמאות בפקודת אימו – ולאה בפקודת אביה
  • יעקב פעל בניגוד ל"ויאהב יצחק את עשו" (בראשית כה כח), ולאה בניגוד ל"ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כט יח)
  • יעקב המיר בכור בצעיר – ולאה צעירה בבכורה
  • שניהם השתמשו בחוסר הראיה של המרומה (בשל עוורונו או בשל הלילה)
  • ושניהם השתמשו ברמאות כאמצעי לקידום מעמדם המשפחתי, קידום שבסופו של דבר בנה את עם ישראל.

יש שראו בדרשה זו ראיה לכך שחז"ל סברו שיעקב חטא בכך שרימה את אביו, ודרשתנו באה להדגיש את עונשו במידה כנגד מידה. ברם, נראה שעצם העובדה שאדם נדרש לשלם מחיר על מעשיו – אינה ראיה לכך שמעשיו הינם בגדר חטא. לדוד המלך, לדוגמא, נאמר שלא לבנות את בית המקדש כי "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א כב ח) – אך אין ספק שהמקרא מתייחס למלחמותיו כאל פעולה חיובית והכרחית – אלא שהיא גבתה ממנו את מחירה הרוחני.

יש לציין שבנוסף לרמאותה של לאה, סבל יעקב מרמאויות רבות מצד בניו במהלך חייו:

  • שמעון ולוי רימו את אנשי שכם וסיכנו בכך את יעקב ומשפחתו
  • ראובן ניסה לרמות את אחיו בניסיונו הכושל להצלת יוסף – אך לבסוף הביא בעקיפין למכירתו
  • בני יעקב רימו את אביהם על ידי בגדי יוסף הטבולים בדם
  • תמר רימתה את יהודה
  • ולבסוף גם יוסף רימה את אחיו והתנכר להם במשך תקופה ארוכה, ובכך בעקיפין התנכר גם לאביו.

ואכן, יתכן שאך טבעי הוא שבנים הגדלים על סיפוריהם של אביהם ואימם כיצד הצליחו להשיג את מטרותיהם הנעלות על ידי רמאות, ישתמשו באותו אמצעי בעייתי לקידום מטרותיהם שלהם – שיראו נעלות – לפחות בעיניהם. מובן, שהסכנה בכך היא שכאשר האדם עצמו הוא שצריך להכריע האם מטרתו מספיק נעלה בכדי לקדש את האמצעי – פעמים רבות נוגע בעדותו הוא, והוא יטה להשתמש בדרכי הרמייה גם למטרות בעייתיות.

ליעקב לא היתה ברירה אלא להשתמש באמצעי זה, בכדי לפקוח את עיני יצחק שיבחין ברמאותו הקבועה על ידי עשו, ולכן נראה שדרשתנו באה ללמדנו שלמרות שייתכן ורמאותו של יעקב היתה הכרחית לשעתה, היה לה מחיר כבד.

דחייתו (המוצדקת) של עשו מקהל ה', כפי שטוען השפת-אמת בפרשנותו לדרשה זו, הביאה באופן טבעי לכך שלאה שהייתה אמורה ליפול בחלקו, תיפול בחלקו של יעקב.

המתח בין בניו של יעקב הוא תוצאה עקיפה של נישואי יעקב לשתי האחיות, והוא שהביא למעשי הרמאות הבעייתיים של דור הבנים - שהושפעו גם ממורשת מעשי הרמיה (המוצדקים) של דור ההורים.

לעקרון זה, לפיו פעמים נכון שהאדם יבצע מעשה מורכב - אך למרות נכונות המעשה יהא עליו לשלם מחיר על הצד השלילי שבו, יש משמעות רוחנית עמוקה.

הוא מהווה גם תיקון של הצד הבעייתי שבמעשה המורכב, וגם חסם שתפקידו למנוע מצב שבו תהיה יד קלה על הדק השימוש באמצעים בעייתיים, והשימוש בהם יהיה מצומצם ככל שניתן.

מקורות[עריכה]

מדור בעיינים של חז"ל, איתן פינקלשטיין בעלון "שבתון"