ביאור:סיבת הרעב במגילת רות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ויהי בימי שפט השפטים, ויהי רעב בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב". לרוב מניחים שהרעב הוא תוצאה מבצורת. אבל, אם היה כזו בצורת חמורה בבית לחם יהודה- איך היה כזה טוב דווקא במואב? מילא שהאבות ירדו למצרים- שם יש נילוס שישקה את הארץ. אבל מואב מדברי יותר מבית-לחם, שבצפון הרי-יהודה.

אלא, שיש ללמוד מגדעון: "וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין" (שופטים ו יא).
העם המשעבד באותה תקופה שדד או השמיד את תבואת הארץ, וכך יצר "רעב". לא רעב טבעי, מפני בצורת, אלא מחסור מלאכותי, תוצאה של עריצות ועושק. לכן, אבימלך הולך למואב, בהיותו הארץ החזקה שאינו תחת שיעבוד זר, וע"כ שם - יש אוכל.

זאת-אומרת שארץ יהודה היה תחת שלטון זר, שגבה מיסים כבדים, בצורת מזון. הלא נדע כי פלישתים משלו בהם? (ע"פ שופטים טו יא)