ביאור:נקיבת שם - גנות או שבח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

המשך לפרשת אמור - פרשת המקלל

"ונקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת" (ויקרא, כד', 16).

יש לציין, כי נקיבת שם באה כאן כלשון גנאי, כפי שמפרש רש"י - "ונקב. לשון קללה, כמו (במדבר כג) מה אקב", אך היא באה לעיתים אף כשם חשיבות, כמו - "נקובי שם". ומיד הכתוב ממשיך:

"ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת" (פסוק יז).

מה הקשר? אלא מכיוון שהכתוב התחיל לדבר באנשים שדינם מוות הוא ממשיך ב'שוונג' ומתאר עוד כאלה שדינם מוות. ומכאן הכתוב ממיך לתאר אף נספחים של אותו דבר:

"ומכה נפש בהמה... ואיש כי יתן מום בעמיתו..." (פסוקים 18-19).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-05-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0324_1